היא לא זוכרת כלום. לא אותי,לא את כריס,לא את שאר הבנים,לא את כל מה שהיא עברה מאז שהיא נחתה כאן. כלום. נאדה.
״לאן?״ ג׳ואל שאל אותי לפני שיצאתי ״אני חייב לצאת לנשום אוויר״ אמרתי והוא הנהן ויצאתי משם מהר. אין סיכוי שאני מסוגל להישאר שם עוד שנייה. השלוש וחצי שעות האלה הרגישו כמו נצח.
החלטתי ללכת הביתה ולהתקלח ואז אני אחזור לבית חולים.
התקשרתי לריצ׳רד כדי להודיע לו,שלא ידאגו או ישאלו לאן נעלמתי.
״הלו״ הוא אמר כשענה
״שומע שנייה״ אמרתי
״נו דבר״ הוא אמר
״אני הולך הביתה להתקלח ואז אני אחזור אתם צריכים משהו?״ שאלתי
״לא אנחנו בסדר אבל דניאלה שאלה אם אתה תוכל להביא לעלמה בגדים?״ הוא שאל בשם דניאלה
״כן בטח אבל אין לי מפתח״ אמרתי
״היא אומרת שיש מפתח מתחת לעציץ״ הוא אמר
״סבבה אני אביא״ אמרתי וניתקתי את השיחה.
הגעתי הביתה ועליתי ישר לחדר שלי להתקלח.
סעמק אני עדיין לא מאמין שהיא לא זוכרת,אני רוצה להרוג מישהו.
נכנסתי לחדר האמבטיה שבחדר שלי,הורדתי את הבגדים ונכנסתי למקלחת שוטף את עצמי מכל היום המזדיין הזה,במיוחד מהאשמה שלא מפסיקה לרדוף אחריי.
יצאתי מהמקלחת עם מגבת מסובבת סביב מותניי ויצאתי מחדר האמבטיה מוציא לי בוקסר,טרנינג של נייק וחולצה לבנה.
בכוונה לקחתי משהו נוח ולא איזה ג׳ינס סקיני,מהסיבה הפשוטה שאני יודע שאני מתכוון להישאר שם המון זמן,המון המון זמן.
התלבשתי,סידרתי את השיער,התזתי על עצמי קצת בושם וישבתי על המיטה לנעול נעליים.
נעלתי נעליי Air Force גבוהות של נייק ויצאתי מהחדר לוקח איתי את הטלפון ויורד לסלון.
״שמעתי מה שקרה...״ אמא שלי אמרה והתקדמתי לכיוונה מתיישב לידה על הספה. ״אני מרגיש כל כך אשם אמא את לא מבינה אפילו״ אמרתי מוריד את הראש למטה ״ילד שלי. אין לך מה להרגיש אשם בכלל. אתה הצלת אותה מאונס,אתה. אין לך מה להרגיש אשם בכלל הייתי אומרת״ היא אמרה מרימה לי את הראש.
״כן אבל אמא זה לא זה.. אם אני לא הייתי קורא לה זונה היא לא הייתה יוצאת מהבית כועסת ואז היא לא הייתה מסתובבת לבד ברחוב ואז כל זה בכלל לא היה קורה״ אמרתי ״ולמה קראת לה זונה?״ היא שאלה ולא עניתי. ״אתה מאוהב בה נכון?״ היא שאלה. אם יש משהו שמבין כל הדברים שאמא שלי טובה בהם זה לקלוט אותי בשנייה. היא מכירה אותי יותר טוב מעצמי.
״מה? לא״ אמרתי מנסה להכחיש ואמא שלי הסתכלה עליי במבט ושכבר הבנתי שהיא לא מאמינה לשיט שלי
״כן..״ אמרתי ״קשה לך עם העובדה שהיא עם כריסטופר ולא איתך״ היא אמרה והנהנתי ״זה קורה שלפעמים מתעצבנים. אבל אתה צריך להפסיק להאשים את עצמך כי אה הצלת אותה. אמנם אתה רבת איתה ובגלל זה היא הלכה אבל אתה הצלת אותה מהדבר הנוראי הזה״ אמא שלי אמרה וחיבקתי אותה ״תודה מאמא״ אמרתי והיא חייכה.
״יאללה ביי״ אמרתי קם מהספה והולך לכיוון הדלת ״לאן?״ אמא שלי שאלה ״לבית של עלמה להביא לה בגדים ואז אני חוזר לבית חולים״ אמרתי והיא הנהנה ויצאתי מהבית שלי והלכתי לבית של עלמה.
