׳המוזיקה שלך חרא.׳ אני כותבת את ההודעה למספר הטלפון שהיה כתוב על הקבלה לפני כשבוע. האגודל שלי מרחף מעל החץ הקטן שישלח את ההודעה במשך זמן ארוך עד שאני מכריחה את עצמי להפיל אותו על המסך ולהניח מיד את הטלפון בצד. הלב שלי פועם בחוזקה ואני לחוצה, מרגישה מן חולשה לא ברורה.
אני חוזרת להביט במסך המחשב הנייד שלי שפתוח על כרטיסיית יוטיוב ומחזירה למטלה שעליי לכתוב ולהגיש בקרוב. כמה פסקאות לאחר מכן, אני מחזירה אל כרטיסיית היוטיוב, מתלבטת כמה שניות לפני שלוחצת בשביל להפעיל את השיר מחדש, חוזרת מיד אל העבודה הלא גמורה.
פעימות ליבי נעצרות לרגע כשהטלפון מזמזם כנגד השולחן ואני ממהרת לעצור את השיר שמתנגן בפעם הרביעית בערך.
אדם
׳אולי תוכלי לעזור לי בפעם הבאה, כדי שהיא תפסיק להיות חרא.׳
׳או שאולי תעשה מה שאתה אוהב, במקום להתייחס לזה כמו עבודה.׳ אני מחזירה ומתכוונת לחזור מיד לכתוב את העבודה, אך הודעה נוספת מסיחה את דעתי.
אדם
׳חשבתי שאת לא מאמינה בלערבב עבודה והנאה, ווקר.׳ אדם כותב.
׳אבל אתה כן.׳ אני מחזירה מיד.
׳את אמורה לתת עצה שאת מאמינה בה, לא מה שאותו אחד כבר חושב בעצמו.׳
׳עזוב אותי.׳ אני כותבת בהתגוננות ומצחקקת בשקט, לא מבחינה כמעט בחיוך הקטנטן שעל פניי.
׳מרגישה מותקפת?׳
׳קצת.׳ אני מחזירה.
׳אם המוזיקה שלי חרא, איזו מוזיקה לא חרא לדעתך?׳ הוא מחזיר את הנושא.
׳מוזיקה איכותית. קווין, הביטלס...׳
׳קיבלתי.׳ הוא כותב בחזרה.
אני מניחה בחזרה את הטלפון על השולחן, מפעילה מחדש את השיר וממשיכה לכתוב את העבודה שהופכת לדי מייגעת. מהר מאוד אני מתייאשת וכותבת את שם הלהקה בחיפוש, מתחילה לקרוא. אדם ווילר, בן עשרים ושש. אני קוראת כתבות על ההצלחה המסחררת וראיונות מטופשים.
YOU ARE READING
מועדון 27
Romance*גמור* ״קוראים לי אדם.״ הוא מציג את עצמו לראשונה, למרות שאת שמו כבר ידעתי. הוא יודע שידעתי את שמו. ״לא אכפת לי.״ אני אומרת בגסות. *** סופי, בחורה בת עשרים ושתיים, היא לא בחורה של זוגיות. היא בחורה שבורחת מחדר לא מוכר בבוקר אחרי שהיא שכבה עם בחור שה...
