פרק 17

2.7K 154 69
                                        

״זהו, זה רשמי.״ אדם אומר וצוחק מיד לאחר שמוסיף מספר נוסף לכמות העוקבים שלי באינסטגרם.

אני צוחקת ודוחפת אותו כך שישכב על המיטה, יפול מהישיבה. חיוכו חושף את שיניו כשאני נשכבת מעליו. ידיו אוחזות באופן מיידי במותניי. אני רוכנת למטה כדי להניח את שפתיי על שלו, אך הודעות מרובות קוטעות את המעשה. אני מביטה במסך הטלפון שנח ליד ראשו של אדם. התראות רבות ממשיכות להגיע מאפליקציית האינסטגרם. עוקבים רבים נוספים וכמות ההודעות שמגיעות עולה בכל כמה שניות. אני ממשיכה להביט במסך, שממשיך להתחלף, בבלבול.

״מה קרה?״ אדם שואל ומסובב את ראשו אל עבר הטלפון, אך לא רואה אותו עדיין. הוא לא יכול להתרומם משום שאני עוד נשענת מעליו. אני פותחת פי, מתחילה לגמגם ואז נושמת עמוק כדי להתחיל מחדש.

״אני לא חושבת שאנשים מרוצים שעקבת אחריי.״ אני ממלמלת, די שקטה כשמנסה לקרוא את ההודעות, מתרכזת, אך רוב ההודעות מתחלפות לפני שאני מספיקה.

אדם שולח את ידו אל הטלפון שלי, מגשש מעט עד שמוצא אותו. הוא מביט במסך לרגע, מכבה את הטלפון זורק אותו בחזרה אל עבר המיטה, לא מכוון יותר מדי. באותה תנועה כמעט, הוא אוחז במותניי, דוחף אותי ומפיל אותי כנגד המיטה. הוא עולה מעליי כשאני צוחקת על מעשיו.

שפתיו קוטעות את הצחקוק שלי, אך לא את החיוך שלי. אני מעבירה את אחת מידיי בשיערו הרך שכבר התייבש כמעט לגמרי. ידו החמה נכנסת מתחת לחולצתו הגדולה שעליי והוא מלטף את עורי. שפתיו עוזבות את שלי, מתקדמות ישר אל צווארי. אני מצחקקת בלי קול כששיערו מדגדג אותי. ידו ממשיכה לכיוון תחתוניי, מחליקה פנימה בתנועה חלקה בזמן שהוא מנשק את צווארי.

אני קופאת פתאום. השרירים שלי מתכווצים בחוזקה. פניי מתקמטות בחוסר נעימות ועיניי סגורות חזק. הנשימה שלי נעצרת. הלב שלי מתחיל לפעום במהירות. פתאום, הדבר היחיד שאני רוצה הוא להפסיק אותו, אבל אני לא מסוגלת לזוז. אני נושכת את שפתי התחתונה בחוזקה ובטני מתכווצת.

אדם כנראה שם לב להתנהגותי המחשידה משום שאני אוחזת בשיערו בחוזקה ושריריי נסגרים על אצבעותיו. הוא מתרומם מצווארי, מוציא את ידו מתחתוניי כשמביט בפניי. הלב שלי פועם במהרה. היד שלי עוברת לנוח על השמיכה שמתחתיי. אני מתנשפת, מחזירה את האוויר שהחזקתי הרבה זמן.

״אני מכאיב לך?״ הוא שואל בשקט, בהחלט מבולבל מאוד מהסיטואציה. הוא נראה מודאג. אני מכניסה הרבה אוויר אל הריאות שלי ומשחררת במכה.

״לא,״ אני אומרת מיד לאחר מכן. ״לא, זה בסדר.״ אני חוזרת, מנסה להרגיע בעיקר את עצמי.

מועדון 27Where stories live. Discover now