״ווקר, את בטוחה שזה מה שאת לובשת?״ אדם שואל כשאני מסיימת לסגור את החגורה מסביב למותניי. הוא יושב על המיטה. אני מסתובבת אליו, משלבת את ידיי.
״אתה צוחק עליי?״ אני שואלת בכעס.
״לא אמרתי כלום.״ הוא מסנן מיד ואני מגלגלת עיניים.
״מה הבעיה עם השמלה הזאת?״
״כלום, בייבי! היא יפה מאוד.״ הוא ממהר להגן עליה.
״נו.״ אני לוחצת. אדם נאנח בשקט.
״היא באמת יפה!״ הוא מתעקש. ״קצת קצרה, זאת בכל זאת אמא שלי.״ הוא ממלמל בשקט. אני נאנחת בקול.
״להחליף?״ אני שואלת בלחץ.
״לא! לא, היא יפה!״ הוא אומר מיד. ״תשכחי שאמרתי משהו.״ אני בולעת רוק.
״אני מחליפה.״ אני אומרת בבירור ומסתובבת, מתכוונת לחזור אל ארון הבגדים, אבל היד שלי נתפסת בידו של אדם שקם על רגליי ומסובב אותי אליו מיד.
״אל.״ הוא אומר בשקט. אני מתכוונת להסתובב בחזרה, להחליף הכל מקרה, אבל הוא מושך בידי כשמתקדם לכיוון היציאה מהחדר.
״אני לא מאמינה ששוב הצלחת לשכנע אותי לנסוע איתך חמש שעות בשביל שעתיים מסכנות.״ אני מתלוננת כשאנחנו נכנסים אל המכונית שלו. ״ועוד כשאני חולה!״ אני מוסיפה. הוא מתעלם מדבריי ומפעיל את הדיסק שכבר בפנים. אני מזהה את השיר הראשון, מבינה בדיוק באיזה דיסק מדובר. הוא מביט לכיווני ומחכה לתגובתי. זה הדיסק שהכנתי לו ליום ההולדת שלו.
״פשוט סע.״ אני דוחקת בו והוא עושה זאת מיד.
—
״עשיתם משהו מיוחד ליום ההולדת שלך?״ קיוויתי שהשאלה הזאת לא תגיע, אבל הייתי צריכה להבין שעם קריסטין אין לי ברירה אלא להתמודד עם כל מה שקיוויתי שלא יקרה. אני מכחכחת בגרוני.
״לא, אני הייתי עם חברים.״ אדם עונה.
״בסדר, זה לא שולל.״ היא מתעקשת.
״היו שם המון אנשים, היא לא הייתה חייבת לבוא, היה לה מבחן גדול.״ הוא מנסה להגן עליי.
״בסדר, אפשר לעשות הפסקה בלמידה לקצת, זה בכל זאת יום ההולדת שלך.״ היא אומרת בשיפוטיות. אני מכחכחת בגרוני ומעבירה את ידי בשיערי, מביטה לעברו של אדם.
״היא לומדת מתמטיקה, אמא, זה לא עובד ככה. חוץ מזה, היא קצת חולה, לא זה התאים.״ אדם חוזר על הדברים שאמרתי לו, וזה מעט משמח אותי בסיטואציה הלא נעימה.
YOU ARE READING
מועדון 27
Romance*גמור* ״קוראים לי אדם.״ הוא מציג את עצמו לראשונה, למרות שאת שמו כבר ידעתי. הוא יודע שידעתי את שמו. ״לא אכפת לי.״ אני אומרת בגסות. *** סופי, בחורה בת עשרים ושתיים, היא לא בחורה של זוגיות. היא בחורה שבורחת מחדר לא מוכר בבוקר אחרי שהיא שכבה עם בחור שה...
