הטלפון שבכיס האחורי של מכנסיי מצלצל כשאני מסובבת את המפתח בדלת הכניסה של הדירה. אני מוציאה את הנייד מהכיס בזמן שפותחת את הדלת, טורקת אותה מאחוריי. שמו של אדם כתוב בבירור על המסך.
״ווקר!״ הוא קורא בשמחה מצידו השני של הקו, לא נשמע כרגיל.
״הכל בסדר?״ אני שואלת בבלבול, מניחה באיטיות את צרור המפתחות שלי בכניסה.
״הכל מעולה, בייבי!״ הוא צוחק בקול.
״אתה שיכור?״ אני שואלת, מבולבלת. אני עוצרת לפני שמתכוונת לחלוץ את נעליי.
״קצת.״ הוא מודה, משהק מיד לאחר מכן.
״איפה אתה? כמה שתית?״ אני מעט מודאגת, מסתובבת בחזרה אל המפתחות שלי ותופסת בהם.
״כן.״ הוא צוחק.
״אדם?״ אני שואלת באיום. ״מה אתה רואה מסביבך?״ אני דוחקת כשהוא לא עונה על שאלתי. הוא מתחיל לתאר את סביבתו, תיאורים שהיו יכולים להיות הולמים לילד בן ארבע, אך הם מספיקים כדי שאבין איפה הוא נמצא.
״אתה לבד?״ אני שואלת ומתקדמת בחזרה אל מחוץ לדלת, הולכת די מהר לכיוון המקום שבו השארתי את המכונית שלי לפני כמה דקות קצרות.
״ממש לא! יש פה הרבה אנשים!״ הוא עונה בהתגוננות. ״היא פה, והוא גם!״ הוא ממשיך, מרוצה מהבדיחה הכושלת שלו. אני מנתקת את השיחה, מתניעה ויוצאת מהחניה בזריזות.
הדרך לבר אותו תיאר לא ארוכה מדי ואני ממהרת להכנס פנימה, מגלה את אדם מכה בחור גבוה. הלב שלי פועם בחוזקה כנגד החזה שלי. זה לא הבחור שאני מכירה. אני רצה בין האנשים שנראים מעוניינים מאוד, תופסת בידו של אדם לפני שהיא פוגעת בפניו של אותו הבחור.
״אדם!״ הוא מסתובב אליי כשמרגיש את מגעי. רגע לאחר מכן אגרוף נכנס בבטנו והוא גונח בכאב לפני שמתכוון להחזיר. בדרך לאפו של אותו בחור, אגרופו של אדם עובר על הסנטר שלי בטעות. קללה שקטה משתחררת בין שפתיי.
אני נוגעת עם קצה אצבעותיי בעור הפועם, מביטה בהן מיד לאחר מכן. מעט דם נשאר עליהן. אני משתדלת להתעלם מהכאב כשאדם עולה מעל לאותו בחור, ממשיך להכות בו בחזוקה. אני קוראת בשמו שוב ושוב בזמן שמנסה בכוח להוריד אותו ממנו, אך הוא יותר חזק ממני משמעותית.
אנשים רבים מנסים להפריד בין השניים, מצליחים לבסוף. אני נעמדת לפני אדם, גוררת אותו בכל כוחי החוצה, אל מחוץ למהומה הגדולה שכרגע סביב הבחור החצי מעולף ששוכב על הרצפה.
אדם מצמיד אותי אליו כשידו נחה על גבי התחתון. הוא רוכן קדימה במטרה לנשק אותי, אך אני דוחפת אותו ממני בחוזקה. הוא רק צוחק ומוותר. המכונית שלו חונה בכניסה. הוא מוציא את המפתחות שלו מהכיס של מכנסיו.
YOU ARE READING
מועדון 27
Romansa*גמור* ״קוראים לי אדם.״ הוא מציג את עצמו לראשונה, למרות שאת שמו כבר ידעתי. הוא יודע שידעתי את שמו. ״לא אכפת לי.״ אני אומרת בגסות. *** סופי, בחורה בת עשרים ושתיים, היא לא בחורה של זוגיות. היא בחורה שבורחת מחדר לא מוכר בבוקר אחרי שהיא שכבה עם בחור שה...
