״אני לא מאמינה שלא סיפרת לי!״ אמילי מתקדמת אליי לאורך השביל המוביל אל תוך הבניין. היא נראת עצבנית. אני מביטה בה בבלבול, תוהה על מה היא כועסת. היא מסובבת את הטלפון שלה אליי כך שאראה את המסך. תמונה שלי נמצאת עליו, יחד עם אדם במסיבה ההיא. אולי נכון יותר לומר, שלו יחד איתי. אני נאנחת וממשיכה להתקדם.
״את יוצאת עם פאקינג אדם ווילר ולא אמרת כלום?!״ היא עצבנית.
״לא, אמ, אני לא יוצאת איתו. יצאנו פעם אחת, וזהו.״ אני מרגיעה אותה כשהיא מתקדמת לצידי. זאת לא הדרך לכיתה שלה, אבל היא נכנסת איתי לבניין. ״חוץ מזה, איך את מכירה אותו? את בכלל לא מקשיבה למוזיקת רוק.״ אני מעלה.
״הוא חתיך, בסדר? את מוכנה להסביר?״ היא שואלת בלחץ.
״בהזדמנות, אני מאחרת לשיעור.״ אני אומרת ומביטה בשעון. היא נאנחת ואני נכנסת לכיתה הנכונה.
לא נשארו הרבה מקומות ריקים, אבל אני מתיישבת באחד בסוף הכיתה, לצידו של שיין ששמר לי את המקום. שיערו הבהיר הוברש לאחור באצבעותיו, כמו תמיד.
״אדם ווילר? יפה...׳ שיין ממלמל בשיפוטיות. אני גונחת בתסכול.
״כולם ראו את התמונה הזאת, נכון?״ אני מביטה בו. הוא מהנהן ומצחקק. אני מביטה מסביבי, רק עכשיו מבחינה בכמה עיניים עליי.
״מוזיקאים? לא חשבתי שזה הסגנון שלך, ווקר.״ הוא אומר ומעט שיפוטיות נשמעת בקולו.
״זה לא!״ אני מתעקשת.
״אני לא יוצאת איתו!״ אני מנסה את מזלי לשכנע, אך הוא פשוט מצחקק ומביט בפרופסור שבדיוק נכנס לכיתה.
״נו, הוא טוב במיטה כמו שהוא נראה?״ שיין שואל בשקט.
״לא יודעת.״ אני מחזירה. ״מוזמן לנסות.״ ההערה שלי גורמת לו לצחוק.
״הבנתי.״
״מה הבנת?׳ אני שואלת בפקפוק.
״הוא לא רוצה אותך.״
״בסדר.״ אני מסננת ומתחילה להקשיב לפרופסור שמתחיל לשרטט דברים על הלוח, מעתיקה למחברת את מה שמרגיש לי חיוני.
—
״בתור גיטריסט בלהקה מצליחה, אין לך הרבה חיים, נכון?״ אני שואלת את הבחור שבדיוק שילם על אמריקנו גדול. הוא צוחק.
״תופתעי לגלות שדווקא יש לי.״ אדם אומר ולוקח ממני את הקבלה שלו.
״אז למה אתה בא לכאן בכל ערב?״ אני משלבת את ידיי. הוא נושם יחסית עמוק לרגע.
YOU ARE READING
מועדון 27
Romansa*גמור* ״קוראים לי אדם.״ הוא מציג את עצמו לראשונה, למרות שאת שמו כבר ידעתי. הוא יודע שידעתי את שמו. ״לא אכפת לי.״ אני אומרת בגסות. *** סופי, בחורה בת עשרים ושתיים, היא לא בחורה של זוגיות. היא בחורה שבורחת מחדר לא מוכר בבוקר אחרי שהיא שכבה עם בחור שה...
