מועדון 27

פרק 21

״מה זאת אומרת סערה? עכשיו קיץ! עד מתי אתם תקועים שם?״ אני שואלת, מודאגת בטלפון לאחר שמקבלת את החדשות. אני שוכבת על הבטן על המיטה שלי, נשענת על מרפקיי כשרגליי מתנופפות באוויר מעליי.

״מעריכים שבערך שבוע.״ אדם מחזיר, נאנח.

״שבוע?!״ אני שואלת בהפתעה. הוא מהמהם לאישור מבואס.

״אני מצטער, ווקר.״

שלוש דפיקות נשמעות מדלת הכניסה. אני נאנחת בשקט.

״חכה רגע, יש מישהו בדלת.״ אני מספרת ומתבאסת על כך שאני מחוייבת לקום מהמיטה הנוחה.

״מחכה.״ הוא אומר ברוגע ואני מתחילה להתקדם לאורך המסדרון אל הכניסה. אני מסובבת את המפתח, פותחת את הדלת בחוסר רצון כשהטלפון עוד צמוד לאוזני.

הטלפון נשמט מידי ונופל על הרצפה כשאני מוצאת את אדם בצידה השני של הדלת. זעקה שקטה נפלטת מפי והלב שלי מחסיר פעימה. שפתיו נמתחות לחיוך דק והוא מוריד את הנייד שלו מהאוזן, מנתק את השיחה.

אני מקללת לפני שמצמצמת את המרחק בנינו בצעדים מהירים, כורכת את ידיי בחוזקה סביב צווארו ועומדת על קצות אצבעותיי כשאני מחבקת אותו בחוזקה. צחקוק עמוק נשמע בבירור באוזני כשהוא עוטף את זרועותיו סביב מותניי, מצמיד אותי אליו.

״אידיוט.״ אני אומרת בשקט, מה שגורם לו להדק את חיבוקו.

״התגעגעתי אלייך.״ הוא לוחש באוזני. אני מתרחקת ממנו מעט רק בשביל להתקרב בחזרה כך ששפתיי מתחברות בין שלו, מתאימות בדיוק.

הוא דוחף אותי בעדינות, גורם לי להכנס פנימה אל הדירה. הוא בועט מאחריו את הדלת, ואני נשענת מעליו, מצמידה אותו עליה מבלי לנתק את שפתיו לזמן רב מדי.

אנחנו נפרדים רק כאשר הטלפון שלו מתחיל לצלצל. אני מתרחקת מעט והוא מוציא את הטלפון שהכניס לכיס לפני זמן קצר.

״סליחה, זה עלול להיות חשוב.״ הוא ממלמל ועונה לשיחה. ״היי.״ הוא אומר תוך כדי שמתכופף כדי להרים את הטלפון שלי ומושיט אותו אליי. אני מודה לו בשקט. אדם עוקף אותי כדי להכנס יותר פנימה אל תוך הדירה. ״בסדר, אני מבטיח לא לאחר.״ הוא אומר לצד השני של הקו.

אני משאירה את הטלפון שלי על השידה ומתקדמת לכיוונו של אדם שבדיוק מתיישב ביאוש על הספה.

״כן, אני יודע, זה לא יקרה שוב. אני לא אאחר!״ הוא חוזר על דבריו.

״נתראה.״ הוא מנתק את השיחה ומביט במסך הריק.