מועדון 27

פרק 34

צלצול הטלפון שלי מפריע לשנתי העמוקה. לוקחות לי כמה שניות להבין שהרעש המעצבן שאני שומעת הוא הצלצול. אני מגששת בידי לכיוונו, מכה את עץ השידה כמה פעמים לפני שמוצאת אותו. עיניי אפילו לא נפקחות כשאני מצמידה אותו לאוזני לאחר שעונה לשיחה. אני לא מתכוונת לענות, אבל אני עייפה מדי בשביל לשים לב לכך.

״היי, בייב.״ קולו של אדם נשמע מהצד השני של הקו מיד.

״מי זה?״ אני שואלת, קולי צרוד וישנוני. אני לא מבינה מה קורה כרגע ואני לא לגמרי ערה.

״זה אדם.״ הוא אומר. ״מי עוד היה קורא לך בייב?״ הוא מוסיף. אני נאנחת.

״מה אתה רוצה? מה השעה?״ אני שואלת בחוסר התחשבות, רק רוצה לחזור לישון ומתחרטת על כך שעניתי. אדם מכחכח בגרונו.

״אני...״ הוא מהסס. ״אני צריך שתשחררי אותי ממעצר.״ הוא אומר והלחץ נשמע על קולו. אני פוקחת את עיניי באופן פתאומי.

״מה אמרת עכשיו?״ אני שואלת בלחץ ומתיישבת על מיטתי, מכריחה את עצמי להתעורר. בחילה נוראית מכה בי ואני מסוחררת. אדם שותק, רק מכחכח בגרונו. ״תגיד לי שאתה צוחק.״ אני אומרת, רצינית מאוד.

״אני מצטער, סופ, אני לא הייתי מבקש אם-״

״מה עשית?״ אני קוטעת אותו. הוא נאנח.

״אני-״

״אתה הרבצת למישהו?״ שוב, אני קוטעת אותו. הוא מכחכח בגרונו. אני מתחילה לצאת מהמיטה, מבינה שהלילה לא עומד להמשיך כמו שחשבתי שימשיך.

״אני אמרתי לך שאני לא מתכוונת לשחרר אותך מהכלא, אדם.״ אני כועסת. זה ברור לגמרי מטון דבריי. אני מתקדמת לכיוון ארון הבגדים.

״בייבי, אני-״

״אל תקרא לי בייבי, אני כל כך פאקינג כועסת!״ אני מרימה את קולי ומוציאה את הסוודר הראשון והג׳ינס הראשון שאני מוצאת.

״אוקיי.״ הוא אומר בשקט.

״אני בדרך.״ אני אומרת בחוסר רצון.

״אני אוהב אותך.״

״אל.״ אני מסננת והוא מכחכח בגרונו.

״אוקיי.״ הוא אומר. אני מנתקת את השיחה. בתנועות מהירות אני מתארגנת, לא משקיעה כלל. אני תופסת את שיערי בעזרת גומיה מול המראה שבחדר המקלחת. ברגע שאני מסיימת, הבחילה שתקפה אותי עוד קודם מתגברת ואני רצה לכיוון האסלה, נשענת מעליה ומרוקנת את תוכן הקיבה שלי אל תוכה. אני נאנחת עמוקות לפני שמתרוממת. תוך כדי שאני מסדרת את עצמי, אני מכניסה מד־חום אל פי. אני מתקדמת לכיוון היציאה כשהוא מצפצף. אני מביטה במסך הקטן. שלושים ושמונה מעלות. אני יוצאת מהדירה.