מועדון 27

פרק 13

״את עדיין לא עונה לשיחות שלו?״ שיין שואל כשאני יושבת מולו בבר, והטלפון שלי נח לידי. שמו של אדם כתוב על המסך כשהטלפון רוטט כנגד העץ. אני מכבה במאפרה שמולי את הסיגריה שהייתה בין אצבעותיי.

״עדיין לא.״ אני עונה בקצרה, נותנת לטלפון להמשיך לצלצל. שיין מתרחק כדי לקחת הזמנה של בחורה גבוהה, לצידה עומדת בחורה מעט נמוכה יותר. הוא בהחלט מנסה להרשים כשמוזג את שני השוטים שהיא ביקשה. הוא קורץ לה, גורם לה לצחקק אחרי שהיא והחברה שלה מורידות את המשקה בגרונן. הוא חוזר לעמוד מולי.

״עברו שלושה ימים, ואת מסננת אותו. אני אפילו לא מבין למה.״

״זה נהיה רציני מדי, זה לא בשבילי.״ אני מסבירה. ״זה אמיתי וזה מפחיד אותי, זה לא שווה את זה.״

״מה את עושה כשהוא מגיע לקפה?״ הוא מתעניין. אני מצחקקת.

״מחכה במטבח עד שהוא הולך.״

שיין נאנח עמוקות.

״זה דבר טוב, ווקר.״ הוא חוזר על מילים שכבר אמר בעבר, אך אני מושכת בכתפיי.

״זה מלחיץ אותי, למה שאני אצטרך לעבור את זה אם אני יכולה פשוט לא?״

״אני לא מבין מה קרה. חיבבת אותו מאוד. את עד כדי כך לא סומכת עליו?״ הוא מרים גבה, נשען על הבר מולי. אני מנידה בראשי מצד לצד לשלילה.

״זה לא זה.״ אני שוללת את דבריו. ״אני סומכת עליו, מאוד.״ אני מוסיפה. ״זה מה שמלחיץ אותי.״

״להיות פגיעה?״ הוא שואל בהבנה ואני מהנהנת.

״סיפרתי לו על ההורים שלי.״ אני מספרת לראשונה, מבטו מופתע מאוד פתאום.

״באמת?״ הוא מעט מבולבל ולא לגמרי מאמין. אני מהנהנת.

״זה היה מטומטם.״ אני נאנחת. ״אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה.״

״זה לא מטומטם, ווקר. את פשוט צריכה לשחרר קצת.״ הוא אומר ושולח את ידו אל בקבוק מלא בנוזל שקוף. ״אני בטוח שלנתק איתו קשר זה לא מה שהתכוונת לעשות מיד אחרי שאת מספרת לו דבר כזה.״ הוא מוזג מהבקבוק אל תוך כוסית שוט קטנה, מניח אותה מולי.

״טוב, זה נכון, אבל לא חשבתי שארגיש כזאת חרטה.״ אני אומרת ושותה את השוט שהונח מולי, נגעלת לרגע קצר מהטעם הנוראי.

״ומה את מתכוונת לעשות? פשוט לא לדבר יותר עם הבחור?״ הוא אומר, חצי סרקסטי. אני מושכת בכתפיי.

״אני לא יודעת אם אני לא אדבר איתו יותר, אבל אני חושבת שאני אתחיל מלזיין את החתיך והממורמר שיוצא באמצע השבוע לבר ומסתכל עליי כבר שעה.״ אני מוציאה ממנו צחוק עמוק. הוא מביט לכיוון בחור שיושב לבדו בשולחן. כוס בירה חצי מלאה מונחת מולו. הוא בהחלט מסתכל עליי.