״אם את לא רוצה אותו, אני יכול אותו?״ שיין שואל בהתרגשות כשרואה אותי לראשונה בבוקר. אני לוגמת מהקפה השני שלי להיום, עדיין לא מוכנה להתחיל לתקשר.
״אפשר להתחלק.״ הבדיחה הגרועה שלי גורמת לו לצחקק.
״אני אסתפק בזה.״ הוא אומר ואנחנו מתקדמים יחד לכיתה הנכונה.
״את נראת גמורה, מה יש?״ הוא שואל בבלבול כשאנחנו מתיישבים בשניים מהכיסאות בשורה האחורית ביותר. השיעור עדיין לא התחיל, אך הכיתה כמעט מלאה. ״מתי הלכת לישון?״
״סביבות שלוש.״ אני מספרת. ״אבל לא נרדמתי.״ אני מוסיפה, שותה מעט יותר מהקפה שבידי.
״מה עשית ערה עד שלוש?״ שיין שואל בפקפוק. אני נאנחת.
״הייתי עם אדם.״ אני אומרת בשקט.
״אה.״ הוא אומר בהברה מהירה. ״חשבתי שאת כועסת עליו.״ הוא נראה מעט מבולבל.
״כבר לא.״ אני אומרת, לוגמת מהקפה. ״הוא גם סוף־כל־סוף עקב אחריי באינסטגרם.״ אני מספרת, מוסיפה חיוך בתקווה שיבין את כוונתי, אבל מבטו רק מבולבל יותר.
״חשבתי שהוא לא רוצה לעקוב אחרייך עד שזה יהיה רשמי כדי לא לגרום ל-״ הוא אומר אך קוטע את עצמו.
״יחסית לסטודנט לתואר שני במתמטיקה, אתה די דביל.״ אני אומרת ותופחת על כתפו בעדינות. לסתו נופלת בהלם, הוא לא חשב שהיום יגיע.
״אלוהים.״ הוא אומר בשקט. ״לסופי פאקינג ווקר יש חבר.״ קולו ברור. ״מי היה מאמין?״ חיוכו מראה את שיניו הלבנות. אני מכה את כתפו ומשתיקה אותו.
״אז, מה? עשיתם את זה עד הבוקר?״ הוא שואל ומרים את גבותיו פעמיים מהירות. אני מכה שוב את כתפו והוא מתכווץ בכאב.
״לא.״
״למה לא?״ המרצה נכנס לכיתה, ולמרות שאלתו של שיין, השיחה שלנו מסתיימת.
—
אדם
׳נחמד מצידך, סופ.׳
אדם עונה בסרקסטיות על עקיצתי האחרונה. ההודעה מופיעה על המסך כשאני יושבת בבית הקפה הקרוב לקמפוס יחד עם אמילי. אני מתעלמת מהעובדה שהיא מדברת ולוקחת את הטלפון בין ידיי.
׳סופ? זה חדש...׳ אני מחזירה. כתשובה, אני מקבלת סמיילי קורץ.
׳אנחנו נפגשים בערב?׳ אני שואלת כדי לוודא.
׳כן. אני אבוא לאסוף אותך, תבואי רעבה.׳ הוא מחזיר הודעה מיד. אמילי ממשיכה לדבר ברקע, אך אני לא מקשיבה למילה שהיא אומרת.
YOU ARE READING
מועדון 27
Romance*גמור* ״קוראים לי אדם.״ הוא מציג את עצמו לראשונה, למרות שאת שמו כבר ידעתי. הוא יודע שידעתי את שמו. ״לא אכפת לי.״ אני אומרת בגסות. *** סופי, בחורה בת עשרים ושתיים, היא לא בחורה של זוגיות. היא בחורה שבורחת מחדר לא מוכר בבוקר אחרי שהיא שכבה עם בחור שה...
