מועדון 27

פרק 37

אני מנסה לחייג למספרו של אדם פעם נוספת. הטלפון צמוד לאוזני כשאני מכבה את המכונית שלי ומתקדמת לכיוון הדירה. הצפצופים המוכרים לא יכולים להיות יותר בלתי נסבלים. אני מסובבת את המפתח במנעול, עדיין מחכה שיענה לשיחה. הדלת נפתחת ואני נכנסת פנימה, זורקת את נעליי בכניסה ומשאירה את צרור המפתחות על השידה.

״היי.״ קולה של אמילי גורם לליבי לצנוח ואני מסתובבת לכיוון הסלון בבהלה. השיחה שעוד באוזני מועברת עכשיו לתא הקולי ואני מנתקת.

״את צריכה למצוא לעצמך חיים.״ אני אומרת, מעט עצבנית על כך שהבהילה אותי כהוגן. אמילי מגלגלת עיניים.

״בואי נצא בערב.״ היא מציעה ומכבה את מסך הטלוויזיה שדלק עד עכשיו. עבר הרבה זמן מאז שהציעה שנצא בפעם האחרונה, משום שכשכן יצאנו, זה נגמר בכך שאדם הרביץ לבחור שגרם לי לא לצאת מהבית במשך שבוע. אני בולעת רוק, מתקדמת לאט לכיוונה.

״אני לא יודעת, אמ.״ אני ממלמלת.

״נו, קדימה, עבר המון זמן, ואני אהיה צמודה אלייך כל הערב, אני מבטיחה!״ היא מנסה לשכנע. אני נושכת בעדינות את שפתי התחתונה.

״אם תרצי ללכת משם אנחנו נלך.״ היא ממשיכה, מביטה אל תוך עיניי בעיניה הגדולות והמתחננות. אני נאנחת עמוקות, נכנעת.

״בסדר,״ אני מסכימה. ״אבל את משלמת על השתייה.״ אני מציבה תנאי. שפתיה נמתחות לחיוך רחב שמראה הרבה משיניה הלבנות. היא מוחאת בידיה בשמחה.

״סגור.״

״ואת לא משאירה אותי לבד.״ אני מוסיפה. אמילי מהנהנת מיד, עדיין מחייכת את חיוכה המאושר. היא קמה על רגליה, תופסת את ידי וממשיכה אל עבר המסדרון.

אני נאנחת כשאנחנו מגיעות לחדר השינה שלי ומתיישבת על המיטה. אמילי מתקדמת אל עבר הארון, ממהרת לחטט. היא מוציאה אופציות רבות לבגדים שאני עדיין לא בטוחה אם תכריח אותי ללבוש, או שתלבש בעצמה. היא זורקת את כולם על המיטה ואני כבר יודעת שהם ישארו שם עד שאחזור. אני אהיה עייפה מדי בשביל לסדר אותם בחזרה בארון, אז אני אעביר אותם מהמיטה אל הכיסא, ושם הם ישארו עד שאחליט אחרת.

חולצה אחת נוחתת על פניי. אני מורידה אותה ומניחה אותה על המזרון. ״תלבשי אותה.״ אמילי מורה כשידיה עוד מחטטות בארון הבגדים שלי. אני נאנחת ומרימה את החולצה השקופה מולי. אני מניחה את ידי מתחת לבד, מבינה שאני יכולה לראות אותה במלואה דרך החולצה. אין סיכוי שארגיש בנוח ללבוש אותה. זה מוזר, מעולם לא הייתה לי בעיה ללבוש דברים כאלה. לא שמתי לב לכך שמשהו השתנה מאז אותו הערב שחשבתי ששכחתי מספיק. לא שמתי לב שלא יצאנו מאז בכלל.