מועדון 27

פרק 14

מאות אנשים דחוסים במועדון ענק, בעל כמה קומות. כולם רוקדים, זזים בין הגופים המזיעים האחרים לפי צלילי המוזיקה החזקה מאוד שנשמעת.

מהר מאוד אמילי מגלה שאני לא מאוד מתלהבת להיות שם, לא כמוה. באזור ה-וי אי פי ישנם עשרות אנשים מוכרים שהיא לא יכולה להפסיק לדבר עליהם. היא גוררת אותי אל הבר, לא משחררת עד שכשלושה שוטים נבלעים אל הקיבה הדי ריקה שלי.

לשמחתה, זה עובד. אנחנו מצטרפות להמון האנשים בביגוד מינימלי שזז לפי הקצב של השירים המוכרים. אני מרגישה ידיים שמרשות לעצמן לגעת יותר מדי, ואמילי ממהרת למשוך אותי מהאזור. אנחנו מתעלמות מכך, ממשיכות לרקוד בשמחה.

״אני צריכה לשירותים!״ אמילי צועקת. אני לא באמת שומעת את דבריה, רק מנסה לקרוא את שפתיה. אני מהנהנת ומושכת בידה כדי שנשאר יחד בדרך אל השירותים.

ברגע שאנחנו נכנסות, ריח נוראי ממלא את המקום. אני אומרת לאמילי שאני מחכה לה בחוץ, והיא מהנהנת לאישור.

אני נשענת על הקיר באזור די ריק ומביטה במסך הטלפון שלי שיחד עם האורות החזקים והאלכוהול שבדמי, לא מאוד ברור. אני נכנסת להודעותיו של אדם.

׳היי, ווקר, נהנת?׳
׳משעמם לי, אז כתבתי לך, כמו שהבטחתי.׳
׳את חושבת שמישהו ישים לב אם אני פשוט אלך?׳
׳עדכון: שמו לב וגררו אותי פנימה.׳
׳טוב, אני אשרוד בלעדייך, מקווה שאת נהנת :).׳

אני מצחקקת לעצמי ודוחפת בחזרה את הטלפון אל הכיס האחורי של מכנסיי.

אמילי לא יוצאת זמן רב מהשירותים. בחור שעומד די רחוק יוצר איתי קשר עין. אני מנסה להבין אם מסתכל עליי במשך זמן מה, מה שגורם לרושם מוטעה. כשאני לא מזיזה ממנו את מבטי, חצי חיוך עולה על פניו. הוא מתקרב אליי לאט, מניח את בקבוק הבירה שבידו בדרכו.

״טום.״ הוא מציג את עצמו כשעומד מולי, אך שומר על מרחק מספיק בנינו. אני לא התכוונתי שיתקרב, לא התכוונתי לתת את המסר המוטעה. אני מביטה בו במבט חסר הבעה ושותקת.

״זה החלק שאת אומרת לי את השם שלך.״ הוא דוחק בי בעדינות.

״סופי.״ אני מחזירה בחוסר רצון. אני לא מתכוונת להחזיר את שמי, אך השפעת האלכוהול גורמת לי לשכוח לרגע קצר. נוסף על כך, השיחה האחרונה עם אמילי עוברת בראשי. אני מרגישה צורך להוכיח שאני עדיין יכולה להיות עם מישהו אחר.