מועדון 27

פרק 6

אני מביטה סביבי, לא מבינה איפה אני נמצאת או איך הגעתי לפה. המיטה לידי ריקה, אך כשאני נוגעת במצעים הם מעט חמים. אני מתיישבת בצד המיטה, מביטה בברכיי החבושות בבלבול וכשאני מזיזה אותן, הן כואבות. רעש של מים זורמים מגיע מאחת הדלתות בחדר.

הטלפון שלי מונח על השידה. הוא מחובר למטען, אך כשאני מביטה במסך אני מגלה שהוא לא טעון לגמרי. השעה מוקדמת, שבע בבוקר.

דלת נפתחת ואני מסובבת את ראשי מיד אליה. אדם יוצא מאותה הדלת כשמגבת לבנה כרוכה סביב חלק גופו התחתון. הנשימה שלי נעצרת כשאני נזכרת בחלקים מהלילה. שרירי בטנו הברורים מעוטרים בקעקועים שאני מרגישה שראיתי בעבר.

״בוקר טוב, לאב.״ הוא אומר בחיוך. אני מביטה בו בפנים ריקות לחלוטין. הראש שלי כואב ויש לי בחילה נוראית.

״אני צריכה להקיא.״ אני מודיעה בשקט. אדם מסמן לעבר החדר שבדיוק יצא ממנו ומתרחק מהמעבר, נכנס אל הדלת הנוספת שבחדר. אני מתקדמת פנימה, נשענת מעל השירותים. אני בוהה במים, מנסה לנשום עמוק במשך זמן ארוך. צעדים די מהירים מתקדמים לכיווני. השיער שלי נאסף מאחורי גבי. הקיבה שלי מתרוקנת אל האסלה.

אני נשארת מעל האסלה כמה שניות כדי להיות בטוחה שכלום לא ממשיך לצאת, מנסה לחזור לנשום. אנחה כבדה יוצאת מפי. אני יורקת את כל תכולת פי אל השירותים לפני שמתרוממות, מורידה את המים.

אדם מתרחק ממני מעט. אני סוגרת את מכסה האסלה ומתיישבת מעליו, נושמת עמוק. עיניי רטובות. הוא לובש ג׳ינס שחור בעל קרע אחד בברך אחת וחולצת טי שירט לבנה.

״מה קרה לברכיים שלי?״ אני שואלת לאחר שתיקה ארוכה מדי, גורמת לו לצחקק בשקט.

״נפלת.״

״שכבנו?״ אני שואלת בישירות. אדם צוחק מיד, למרות שנראה שהשאלה שלי לגיטימית.

״לא.״

״יש מברשת שיניים אדומה ליד הכיור, היא שלך.״ הוא מודיע ויוצא מהחדר, משאיר אותי לבד. אני מתקדמת אל עבר הכיור, מביטה במברשת השיניים האדומה ואז מביטה במראה. עיניי נועצות בפניי.

אני לבושה בבגדיו של אדם, מנסה להבין איפה שלי נמצאים. כמה דקות מאוחר יותר, אני יוצאת בחזרה אל החדר לאחר שאני מצחצחת את שיניי. החדר מואר, אך ריק. על המיטה הונחו הבגדים שלבשתי אתמול, מקופלים. הם נקיים. אני לובשת את מכנסיי, אך אני נשארת בחולצתו של אדם.

רק כשאני מתכוונת לקחת את הטלפון שעוד נח על השידה, אני מגלה כוס מים וכדור שאני מקווה מאוד שיעזור לבחילה וכאב הראש.