מועדון 27

פרק 5

׳משמרת בלי שתראה את הפנים שלך. היה מוזר.׳ אני שולחת את ההודעה לאחר שכנועים רבים מעצמי. אני ממשיכה להביט במסך במשך כמה שניות ארוכות ואז משאירה אותו על השולחן, חוזרת אל המסמך הארוך והלא גמור שאני אמורה להגיש בקרוב.

עמודים רבים לאחר מכן, הודעה מבהילה אותי מאוד. אני מביטה ישר אל מסך הטלפון שנדלק.

אדם
׳עסוק.׳

הוא כותב בחזרה, עונה לאחר כשעה. אני לא יודעת למה, אבל הלב שלי פועם בחוזקה פתאום.

׳מובן.׳ אני מחזירה, אבל לא מקבלת תשובה יותר. גם שעות אחר כך, כשאני נכנסת לשיחה איתו, חוץ מהעובדה שראה את ההודעה, כלום לא השתנה.

—
״הייתי עושה אותה.״ אני מאשרת לאחר שבוחנת את התמונה ששיין מראה לי במסך הטלפון שלו של בחורה שהיה איתה לאחרונה.

״נכון?״ הוא שואל בגאווה בזמן שאני מניחה מולו את כוס הקפה שלו שבדיוק מוכנה. אני פונה אל הבחורה הגבוהה שבדיוק מגיעה לכיוון הקופה.

״היי.״ אני מחייכת.

״מה עם החבר שלך?״ שיין אומר בלעג. הבחורה מזמינה כמה פריטים.

״הוא לא החבר שלי.״ אני אומרת בבירור ומקלידה את בקשותיה במחשב שמולי, חוזרת על דבריה כדי לוודא שאני לא מפספסת.

״שיהיה, מה איתו?״

״אין איתו, תרד מזה, שיין.״ אני אומרת ומעט כעס נשמע על קולי.

״משהו נוסף?״ אני שואלת את הבחורה בחיוך. היא מנידה בראשה לשלילה. אני מקריאה את הסכום שכתוב בסוף הזמנתה.

״הוא עדיין רוצה אותך, למרות איך שאת מתייחסת אליו?״ הוא שואל והבחורה מושיטה אליי כרטיס אשראי.

״לא נראה לי, לא אכפת לי.״ אני אומרת בקרירות כשמעבירה את הכרטיס שלה, מחזירה לה אותו יחד עם קבלה. היא מודה לי ומתרחקת.

״הוא נראה טוב, למה שלא תתני לו הזדמנות?״

״מה?״ אני מביטה בו בבלבול. ״אתה רוצה שאני אתן לו הזדמנות?״ אני מרימה את גבותיי בפליאה.

״כן, למה לא?״ הוא מחזיר שאלה.

״אני ממש לא חושבת שהוא עדיין בעניין, בכל מקרה.״ אני עונה על שאלתו והוא נאנח.

״טוב, שיהיה, אם זה מה שאת אומרת לעצמך. מה שעושה לך טוב.״ הוא נכנע בקלות, למזלי, ואני לא צריכה להסביר שאדם לא יצר איתי קשר כבר זמן מה. אני מביטה בשעון, לא מופתעת כשמגלה שהשעה שבה בדרך כלל אדם היה מגיע עברה לפני כחצי שעה.