״לא, בייב, אתה נרדם.״ אני אומרת בדאגה כשעיניו של אדם מתחילות להעצם וראשו נח על הכרית. אני עולה מעליו, נשכבת מעל החזה שלו. הוא פוקח את עיניו, מביט בי בחזרה.
״מצטער, זה לפנות בוקר מבחינתי.״ הוא מסביר ומביט בשעון. עכשיו ערב. אני נאנחת.
״אתה רוצה ללכת לישון?״ אני שואלת בקול שקט. הוא מביט אל תוך עיניי.
״אני עייף,״ הוא מודה. ״אבל אני מעדיף להעביר את הזמן איתך במקום.״ הוא ממשיך. אני רואה שמתאמץ להחזיק את עיניו פקוחות. שפתיי נמתחות לחיוך קטן.
״מה אתה אומר שאני אלך להתקלח, ובנתיים אתה תישן קצת?״ אני מציעה ומניחה את ידי על פניו, מלטפת באגודלי את הלחי המחוספסת. הוא מחייך מעט, מספיק בשביל לחשוף גומה אחת.
אני רוכנת קדימה, מניחה את שפתיי על שלו בעדינות לזמן קצר ואז מתרחקת ממנו, יוצאת מהמיטה.
עברו כמה חודשים מאז הפעם האחרונה שהתקלחתי בביתו של אדם. משום מה, ההרגשה מעט מוזרה. אני לא יכולה להגיד שלא התגעגעתי. המקלחת שבחדרו מספקת הרבה יותר מאשר האחת שבדירה שלי. אני לא ממהרת, נותנת לו להמשיך לישון כמה דקות נוספות. מעולם לא דאגתי להביא לכאן שמפו משלי, לכן, אני משתמשת באחד של אדם. למדתי לאהוב את ריחו על שיערי. הריח החזק ממלא את המקלחת הסגורה ואני מוצאת את עצמי מחייכת.
כשאני יוצאת מהמקלחת, אני מביטה בהשתקפותי במראה. האיפור שהיה על פניי מרוח מסביב לעיניי. אני מחטטת במגירות עד שמוצאת את מסיר האיפור שהשארתי כאן מזמן. רק כשהפנים שלי נקיות, אני מצחצחת את שיניי במברשת השיניים האדומה שכבר בהחלט צריכה מחליפה.
אני מייבשת את שיערי במגבת בזמן שיוצאת מהחדר מלא האדים. אדם ישן. אני משתדלת שלא להרעיש כשנכנסת אל ארון הבגדים שלו, מדליקה את האור בו רק לאחר שסוגרת מאחוריי את הדלת. אני מביטה מסביבי, מבחינה בבגדים רבים שהייתי בטוחה שאיבדתי ואפילו לא עלה על דעתי לחפש כאן.
אני פותחת את המגירה ששייכת לי כבר זמן מה, שולפת משם זוג תחתונים שבהחלט הרגשתי בחסרונם. אני לובשת אותם מעליי לפני שמשחררת את המגבת מסביב לגופי. ידי נשלחת אל אחת מהחולצות הרגילות לגמרי של אדם. אני לובשת אותה מעליי והמגבת נופלת מראשי.
אני מרימה את שתי המגבות הלבנות, מתקדמת בשקט ככל שאני יכולה בחזרה אל חדר המקלחת, שם אני תולה אותן. אני מברישה את שיערי הרטוב, מביטה בעצמי במראה.
כשאני יוצאת בחזרה אל חדר השינה, אני עדיין דואגת להיות שקטה. אני מתקרבת לאט אל המיטה. אדם שוכב על בטנו כשראשו פונה לכיווני. אני נכנסת לאט מתחת לשמיכה, דואגת שלא להעיר אותו.
YOU ARE READING
מועדון 27
Romance*גמור* ״קוראים לי אדם.״ הוא מציג את עצמו לראשונה, למרות שאת שמו כבר ידעתי. הוא יודע שידעתי את שמו. ״לא אכפת לי.״ אני אומרת בגסות. *** סופי, בחורה בת עשרים ושתיים, היא לא בחורה של זוגיות. היא בחורה שבורחת מחדר לא מוכר בבוקר אחרי שהיא שכבה עם בחור שה...