פרק 19

2.9K 133 52
                                    

״מתי את חוזרת ללימודים?״ אדם שואל ומכניס את אחת מרגליו אל הנעל השניה, קושר את שרוכיו רגע לאחר מכן. הטלוויזיה הדלוקה גורמת לרעשי רקע.

״בסוף אוגוסט.״ אני עונה על שאלתו, נשענת על השידה שבכניסה לדירתי. אני לובשת את חולצתו הגדולה בתור פיג׳מה כשהוא כבר לבוש ומוכן ליום. בשבוע האחרון החלטנו שעד שהמצב ירגע, לא נצא עוד במוקמות פומביים כדי, כדי שלא אבהל שוב.

״אז יש לי אותך רק בשבילי לחודשיים הקרובים?״ הוא מתיישר בחיוך. אני מצחקקת, מחייכת.

״כן, אבל אני עדיין עובדת, אדם.״ אני מניחה את ידי על פניו כשהוא מתקרב, תופס במותניי.

״שיהיה.״ הוא ממלמל ורוכן קדימה כדי להניח את שפתיו על שלי לרגע ארוך. הוא מתכוון להתרחק, אבל אני לא מרפה, מתעקשת להמשיך את הנשיקה.

״אני ממהר, לאב.״ הוא ממלמל כנגד שפתיי ומצחקק. אני מצמידה את שפתיי לשלו בפעם האחרונה לפני שמשחררת.

״ממתי כל כך אכפת לך לאחר?״ אני שואלת כשהוא לוקח את מפתחותיו מהמקום האחרון שבו השאיר אותם.

״זה בצד השני של העיר, יש לנו פגישה...״ הוא אומר, אני די בטוחה שמספר סיפור בחלק מדבריו, אך אני מביטה לעבר מסך הטלוויזיה, מפסיקה להקשיב ומתעניינת בתוכנית שכבר ראיתי בעבר.

״ווקר?״ הוא קורא בשמי כדי לקבל את תשומת ליבי ואני מסובבת את מבטי אליו בחדות. אני מהמהמת בשקט בשאלה. צחקוק קטן נפלט ממנו.

״נתראה בערב?״ אני שואלת ומביטה עליו, מרימה מעט את ראשי משום שבנוסף לגובהו הרב מעליי, אני נשענת נמוך יותר על השידה מאחוריי. הוא מצמיד את שפתיו ומניד בראשו לשלילה. אני מביטה בו בשאלה.

״הופעה, אבל אני אשתדל לבקר אותך בצהריים.״ הוא מסביר בקצרה ואני מהנהנת בהבנה.

״בהצלחה.״ אני אומרת בהוספת חיוך קטן. הנהונו הקטן אומר ׳תודה.׳ קצרה לפני שהוא רוכן כדי לנשק אותי פעם נוספת קצרה יחסית. הוא מתכוון לצאת מהדירה, אך מסתובב בחזרה רגע לאחר שנוגע בידית הדלת.

״את רוצה לבוא?״ הוא מציע, דבר שהציע מספר פעמים בעבר, אך תמיד קיבל תשובה שלילית. אני מצחקקת ומנידה בראשי לשלילה. אוויר נפלט מאפו באנחה וגלגול עיניים מהיר.

״להתראות, בייב.״ הוא אומר בשקט, כשעוד קרוב אליי.

״ביי.״ אני מחזירה ודוחפת אותו מעט כדי לזרז אותו לצאת.


״קפה קר גדול, ואת המאפה ההוא, כאן.״ מבקשת בחורה גבוהה כשאני שואלת למבוקשתה. אני מקלידה את דבריה וממלמלת סכום, אותו היא נותנת לי במדויק. היא מהנהנת כתודה כשאני נותנת לה את הקבלה שלה ומסמנת אל עבר החלק השני של הדלפק, שם תקבל את הזמנתה.

מועדון 27Where stories live. Discover now