אני מצמידה את הטלפון לאוזני בעודי נכנסת אל בית הקפה. אני עוקפת את הדלפק ונכנסת אל המטבח, מסמנת שלום להאנה בדרכי. צפצופים חוזרים באוזני בכל כמה שניות בקצב קבוע.
״היי, בייב.״ אני שומעת קול מעט צרוד ועמוק מצידו השני של הקו.
״היי!״ אני מחזירה בהתרגשות, מופתעת שענה בכלל.
״הערתי אותך? אתה נשמע עייף.״ אני שואלת. אדם מכחכח בגרונו.
״כן, אבל זה טוב. נרדמתי עם נעליים וג׳ינס ועוד לא התקלחתי.״ הוא מספר בקול ישנוני וצרוד ואני צוחקת מיד. ״מה איתך? את בעבודה?״
״בדיוק נכנסתי.״ אני מספרת. ״איך היה היום שלך?״ אני מצמידה את הטלפון שלי אל האוזן שלי בעזרת הכתף בזמן שאוספת את שיערי לקוקו מאחורי ראשי בעזרת הגומיה שעל פרק כף ידי.
״הייתה הופעה לא רעה, אז טוב, אני מניח.״
״אני שמחה.״ אני חוזרת לאחוז בטלפון בידי.
״איך היה בלימודים היום?״ הוא שואל בחזרה, מודע לעובדה שהיום שלי לא נגמר.
״בסדר. אני חושבת שכדאי שתלך להתקלח ולישון.״ אני מייעצת. הוא משחרר צחקוק צרוד.
״לא, אני רוצה לדבר איתך.״ הוא אומר ואני יכולה להרגיש שכמעט נרדם עם דבריו.
״אני מתגעגע אלייך בטירוף.״ הוא מוסיף. אני שותקת במשך כמה שניות, בוהה בנקודה בקיר. ״סופ?״ אני שומעת את קולו ומכחכחת בגרוני.
״כן, אני פה. סליחה.״ אני אומרת מיד. ״אני מתגעגעת.״ אני מחזירה. הפעם, הוא זה שלא מדבר. ״אתה שם?״ אני שואלת, לא מקבלת תשובה על שאלתי. אני מחכה כמה שניות נוספות של שקט. ״אדם?״ אני מוסיפה. ״בייב?״ אני מנסה שוב. שתיקה. ״אדם!״ אני מרימה מעט את קולי.
״אני חושב שנרדמתי עכשיו על הרצפה.״ הוא מספר ואני לא יכולה שלא לצחוק.
״לך תתארגן לשינה.״
״כדאי.״ הוא מסכים. ״אני אתקשר מחר.״ הוא מוסיף. ״אני אוהב אותך.״
״אני אוהבת אותך, לילה טוב.״
השיחה נגמרת ואני ממהרת לחזור למקומי, לעמוד מול הקופה. בית הקפה ריק יחסית לשעה.
פעמון הדלת נשמע כשהיא נפתחת ואני ממהרת להביט לכיוונה. בחור מוכר נכנס פנימה. הוא מעביר את ידו בשיערו בעודו מתקדם לכיווני. פניו מחייכות מיד כשמבחין בי. הוא מעט מבולבל, המום אולי. נעליו מרעישות מעט כנגד הרצפה. מקס.
YOU ARE READING
מועדון 27
Storie d'amore*גמור* ״קוראים לי אדם.״ הוא מציג את עצמו לראשונה, למרות שאת שמו כבר ידעתי. הוא יודע שידעתי את שמו. ״לא אכפת לי.״ אני אומרת בגסות. *** סופי, בחורה בת עשרים ושתיים, היא לא בחורה של זוגיות. היא בחורה שבורחת מחדר לא מוכר בבוקר אחרי שהיא שכבה עם בחור שה...
