לונה
״קדימה בנות!״ קורא המורה לספורט.
אני שונאת ספורט, אבל אין לי כוח לעשות שעות נוספות של התנדבות במקום זה.
אני עושה היקוף של ריצה קלה. סטף עוברת מאחורי ואומרת את המילה הידועה... ״זונה,״ היא ממשיכה לרוץ עוקפת אותי ואני בשלי, מתעלמת .
עוד לא התנשקתי, עוד לא שכבתי, לא עשיתי מה שהבנות בפנימייה עשו, הייתי סוג של אוויר כאן , אבל סטף והחברות שלה היו כמו פצצה- הן תיקתקו כל רגע באיטיות מייסרת. הן הפכו את חיי לנסבלים יותר.
למען האמת, מעולם לא הבנתי מה עשיתי להן.
״מהר יותר!״ צעק המורה והאצתי את הקצב לעוד סיבוב , הזזתי את מבטי מבחינה בדמות שעומדת ליד המורה. זה הבן של קיילין. המנהלת.
סיימתי את הסיבוב מתנשפת ומנסה להסדיר את הנשימות שלי, סטף וחברות שלה המשיכו להעביר עליי בדיחות. שנאתי אותן. כלבות ארורות.
״מי נגע לי בתיק ?״ אמרתי בנימה כועסת שראיתי שהתיק שלי פתוח, ניגשתי אליו מחפשת את המחברת השחורה שלי. פאקניג שיט. היא נעלמה.
ראיתי את הבנות מצחקקות . ״איפה המחברת השחורה?״ לחשתי בקול רועד. רציתי למשוך לסטף את השיער המחומצן שלה. כלבה.
״אה? מחברת? מי יגע לך במחברת העלובה שלך?״ אמרה אחת מהבנות. זרקתי מבט למורה .. הוא לא הגיב.
״אתה היית פה .. ראית מי נגע בזה?״ אמרתי במהירות.
״לא . תעשי עוד היקוף.״ אמר בקול נוקשה.
״חרא.״ אמרתי בעצבים מאגרפת את ידי הימנית.
״מה אמרת ?״ אמר בנימה כועסת.
״אני סיימתי כאן.״ מלמלתי מושכת את התיק בחוסר סבלנות. המבט של הבן של קיילין היה שיפוטי מדי, ככה שזה הטריף אותי יותר ממה שהייתי מטורפת.
״לכי למנהלת! מיד!״ צעק המורה וגלגלתי עיניים, מתעלמת ממנו ומתקדמת לחדרי.
הם פאקניג חבורה של אפסים.
נכנסתי לחדר נועלת את הדלת ונכנסת להתקלח.
המחברת שלי נגנבה.
מה אני עושה ?
לא כתוב שם .. אבל אם מישהו יקרא מהחומר האישי שלי? מהדברים הכמוסים שלי?
יצאתי מהמקלחת מתנגבת ולובשת סט שחור של הלבשה תחתונה ומעל טייץ שחור ופוטר ענקי בצבע שחור. גרבתי גרביים שחורות ונעלתי את הוואנס שלי. סירקתי את שיערי תוך כדי שהשקעתי במחשבות.
אין מצב שהבן של קיילין גנב לי אותה, נכון? או המורה? כולם עכשיו חשודים מבחינתי.
אני חייבת לדבר עם המנהלת. אני חייבת לכתוב.
סידרתי את שיערי ויבשתי אותו בקטנה ואז יצאתי מהחדר .
״לונה קליי קן.״ קול רשמי, המנהלת. הלך עליי.
״כן?״ הבטתי בה ולידה עמד הבן הזה שלה . הוא היה נראה יפה אפילו באור המהבהב של המסדרון...
״שמעתי דרך מארק שאת המרת את פיו וזה לא הספיק .. אפילו קיללת?״ היא אמרה בנימה מזהירה וסמכותית.
״אה,״ אמרתי חושבת על תשובה, ״גנבו לי משהו מאוד חשוב מהתיק ..״ ניסיתי להסביר את האמת.
״זה ממש לא מעניין.״ אמרה והבטתי בה בהלם. אלוהים .. אנשים בעולם הזה כל כך מסריחים. ״אני אחפה לך על זה. פעם אחרונה .״ אמרה עם אצבע מזהירה.
״תודה,״ לחיי התלהטו עוד יותר. זה מצב לא נוח כשהבן שלה בוהה בי ככה.
״תכירי את הבן שלי, דין,״
״אחלה , היי דין.״ חייכתי חיוך מר. אני בטוחה שקיילין שמה לב שלא עפתי עליו.
״הוא השותף שלך לחדר.״ היא אמרה ודין הביט בי במבט חסר רגש.
מה הקטע שלו?
רגע אחד. מה היא אמרה עכשיו?
״מה?״ שאלתי, מבולבלת... מרגישה שדמיינתי.
אני בת.. הוא בן.. זה לא הגיוני!
