לונה
רצנו במעגלים.
הטייץ לוחץ לי על הישבן ואני מרגישה את המבטים של הבנים מהצד השני של המגרש אז אני מושכת את הפוטר הגדול קצת למטה.
״יותר מהר!״ מארק מאיץ בכולנו ואנחנו מרימות קצב. הנשימות שלי קצרות וכואב לי הגרון. אני חייבת לשתות.
אני מסיימת את הסיבובים ונעצרת. הבנים עוברים לידנו ואיידן נעצר מושיט לי את הבקבוק מים שלו. ״אה , לא זה בסדר,״ אני מסרבת בנימוס.
״אין דבר כזה. שתי .״ הוא פוקד ואני מהססת בהנהון קטן ושותה. מוזר לשתות מהבקבוק של איידן .. זה נקרא כאילו התנשקנו? איזה הזייה.. ואני רואה את המבט הקטן שדין עשה לי .
פאקניג דין.
הושטתי לאיידן את הבקבוק בחיוך מבוייש ״תודה ..״ הוא הנהן לחיוב בחיוך ובילגן את שיערי קלות והלך אל חבריו. הבטתי לאזור דין הוא אפילו לא הסתכל עליי.. אני מרגישה קצת רע. למה?
השיעור ספורט נגמר ודין סיים את הסיבוב שלו.
נחשו מה? נחשו מי איבדה את המפתחות לחדר? אה , אני .
דין משך את החולצה מעליו גורם לעיניים רבות להימשך אליו. התקדמתי אליו בבושה.. מבוכה.
״אממ,״ עצרתי לרגע. ״איבדתי את המפתחות של החדר.״ נאנחתי בכעס כלפיי עצמי .
״יש בתיק שלי בכיס הקטן ,״
״אוקי . תודה ..״ לחשתי. הוא גילגל עיניים ומשך את הפלאפון מהכיס שלו וענה לשיחה. אפילו לא שמתי לב שהפלאפון שלו צילצל..
הוצאתי מהתיק את המפתחות וירדתי במדרגות במהירות פונה לאזור החדרים. נכנסתי אל החדר שלנו. אני חייבת מקלחת. עשיתי מקלחת זריזה והתארגנתי במהירות ויבשתי את שיערי וסירקתי אותו , עשיתי הכול כל כך מהר .
״הו היי,״ אמרתי בהפתעה כשדין נכנס עצבני. הוא נשכב על המיטה מתעלם ממני לחלוטין . אאוץ . ״אתה עדיין כאילו לא מדבר איתי?״ הבטתי בו והוא זרק לעברי מבט מאיים והקליד משהו בפלאפון.
״את מוכנה לסתום את הפה שלך?״ קולו היה חד. נשפתי בזעזוע איזה גס רוח הוא לפעמים .. ״למען השם!״ הוא התעצבן מכניס את הפלאפון שלו מתחת לכרית ומסתובב על הבטן שלו במטרה לישון.
״אל תגיד לי מה לעשות .״ אמרתי בביטחון מדומה.
״אם אני קם אני..״ הוא נעצר.
״אתה מה?״ לעזאזל לונה , סתמי.
״אוציא לך את הלשון מהמקום בשביל שלא תדברי יותר.״ הוא מלמל וזה גרם לי להתעצבן , לעזאזל אני והכעס שלי.
״אוקי , תנסה ,״ נשמתי עמוק. ״חתיכת שמוק .״
״חתיכת דפוקה.״
״חתיכת פרזיט.״ אני מכווצת את גבותי והוא נושם בעצבים מסתובב ומביט בי.
״מה? איך קראת לי?״ עינו מתכהות. מה הבעיה באיך שקראתי לו?
״פרזיט.״ אני אומרת בביטחון. הוא קרא לי דפוקה. מותר לי.
״ואת בכיינית וילדה קטנה שחולמת סיוטים על כל הבולשיט הזה שלך.״ הוא פוגע בנקודות רגישות. אני מביטה בו בהלם מוחלט , ללא ספק ההלם אוחז בי יחסית חזק.
״חתיכת מאניק !״ אני מתאפסת על ההלם שלי ומחליפה אותו ברגשות כעוסים ופגועים. אני תופסת את הכרית וזורקת עליו בחוזקה והוא תופס אותה במהירות.
״אה , זה הציק לך?״ הוא מגחך ברשעות.
״לעזאזל . אני פאקניג שונאת אותך !״ אני אומרת בכעס.
״אה , לא אכפת לי.״ הוא קר ואדיש. הוא קם מהמיטה שלו ומתקרב אליי בצעדים שמפחידים את השקט היחיד והפנימי שעוד שפוי אצלי.
״גם אני ממש שונא אותך.״ עינו מתכהות יותר ממקודם , אני רואה את השחור בעיניים. זה כבר צורה אלוהית המשולבת באדם.
משהו טוב ורע. פעם ראיתם דבר כזה? לא נראה לי.. זה מיוחד מדי.
״כדאי לך ,״ אני מלמלת והוא מגלגל עיניים בחוצפה ונכנס לשירותים משאיר אותי מבולבלת , בפעם המי יודע ... לכל הרוחות !
הוא כזה מבלבל.
הוא פעם מגעיל... פעם כועס.. פעם נחמד...
מה הקטע של הילד הזה?
