לונה
כמה זמן אני עוד אביט בכוכבים ואתפלל שאחד מהם יפול רק כדי שאביע משאלה.
למה הכול כל כך קשה?
אני מנגבת את הדמעה שיורדת.
אני רגישה ודפוקה וסלחנית... וזה מתחיל להיות מתיש.
אני קמה מהדשא ומפהקת בפעם המי יודע מה שלי. אני מתקדמת לחדר ונכנסת. דין יושב על המיטה.
״אמרת שהלכת סיבוב..״ קולו כועס.
״טוב. אולי קצת יותר מסיבוב ..״ פיהקתי שוב. ״אתה יוצא?״
״כן ״ מבטו חשדני.
״מעולה . אני הולכת לישון ..״
״מה הבעיה שתלכי לישון כשאני כאן ?״
שיט. מה אגיד לו עכשיו?
״שום בעיה.. פשוט..״ נעצרתי. פאק מה אני נותנת לו דין וחשבון. ״מה אני בכלל נותנת לך דין וחשבון? ״ התעצבנתי.
״אז אני נשאר.״
״פאק.״ התעצבנתי ונשכבתי במיטה ״אז אני לא הולכת לישון. מעולה.״
״מעולה.״ הוא בהה בי והזזתי את מבטי אליו, בוהה בו בחזרה.
חום את מול חום. הוא ניצח. המבט הזה שיש לו בעיניים מצמרר אותי..
למה אני מגיבה אליו ככה ?
״אני עייפה, בבקשה ..״ אני נשברת כי אין לי כוח.
״בבקשה מה?״ הוא מחכה ומתחנן לשמוע את זה ממני . לעזאזל.
״בבקשה תתן לי לישון , רק שעה ..״ אני נאנחת.
״בסדר ״ הוא קם ממקומו בתוך שניה ויוצא מהחדר. אני נאנחת בהקלה ועוצמת את עיניי.
•
״את בחיים לא תהיי מאושרת.״ הקול המוכר.
אמא.
אני עושה צעדים איטיים , המוות המייסר הזה..
״את בחיים לא תהיי מאושרת.״ אומר אבא לאמא ובועט בה , אני לא מצליחה לזוז אבא מסיים איתה כמו תמיד ובא אליי. מנסה לסיים את הסיפור איתי .
•
אני פוקחת את עיניי , לחוצה .. מה השעה ?
שבע בבוקר ? דין.. איפה דין ? הוא עד עכשיו לא הגיע .
״דין?״ אני קוראת לו ומביטה באור שבשירותים. הוא שם .
״אני כאן.״ הוא יוצא מהשירותים עם שיער פרוע ובלי חולצה. מהי שלמות? דין . הוא מביט לעיניי ולרגע שכחתי שדמעתי , הוא מוחה בעזרת אגודלו את הדמעות היבשות ועוקף אותי. ״אני חוזר לישון.״
אני עומדת קפואה מחוץ לדלת השירותים והוא לא רואה אותי, לחיי אדומות וליבי מקפץ בקצב מטורף.. יש לי דחף לכתוב .
למה הוא עשה את זה?
״לילה טוב.״ אני ממלמלת, נכנסת לשירותים ומביטה בעצמי..
אני נראית נורא.
אני נכנסת להתקלח ומרגישה את הצורך לבכות בשקט במקלחת. אני רוצה את החיים הרגילים שלי .
אני מסיימת את המקלחת ונזכרת ששכחתי את הבגדים שלי והכול.
אני לוקחת במהירות מהארון דברים שאני צריכה ומכנס קצר ופוטר. אני מתלבשת בשירותים מייבשת את שיערי עם המגבת ומסתרקת.
המחשבות שלי מתרוצצות על הקטע שדין עשה. למה הוא .. הוא הביט בי ככה? הוא נגע בי.
אני מתקדמת למיטה ונשכבת, מתעסקת באחד מהספרים שלי, האור הקטן שבשידה עוזר לי לראות.. אני מתיישבת על המיטה בישבה מזרחית וקוראת מהספר.
״מה את קוראת?״ הקול שלו מבהיל אותי.
״אמ... חוכמת האדישות׳.״ אני מרימה את הספר בקטנה.
״מה זה?״ הוא מביט בי במבט סקרן.
״פסיכולוגיה. זה מסביר למה צריך להתעלם מדעות של אנשים ואיך צריך להתמודד עם דברים ..״ אני מסבירה בהתרגשות. באמת מעניין אותו?
״את אוהבת ספרים כאלה?״
״לא בהכרח. אני מעדיפה ז'אנר אחר .״
״כמו מה?״ עינו עדיין על שלי , נו הוא רציני? אני משפילה את מבטי לספר ומשחקת את עצמי מתעניינת.
״רומנטיקה.״ אני מעלימה את המילה אירוטית כי הוא לא צריך לדעת.
״אה,״
השתיקה הזו די מייסרת ...
שתיקה ,את רועשת מדיי.
פאק .
