לונה
זה לא קל מבחינת שום דבר , נולדתי לעולם דפוק .
להורים עקומים .
אבא שלי היה נרקומן ואמא שלי הייתה טובה מדי בשבילו , אז הוא לא הסכים לגירושים , אבל אמא שלי לא יכלה להישאר איתו אז היא בגדה בו והוא בתמורה רצח אותה והעניש אותי בכך שנתן לי לראות את זה . הוא הבטיח שלא אהיה מאושרת , וזה מה שקורה . לא משנה איפה אני.. הוא רודף אותי.
׳זה העולם , זה כואב וזה נכון .
הסיוטים נכונים , הוא צודק , לא אהיה מאושרת לעולם.
ואולי מפני שמגיע לי את זה , הוא אמר שאני אשמה .
הוא רצח אותה , היא הייתה כל כך אשמה בהכול.
אני שונאת אותם .. שנאה טהורה
שנאה טהורה שמציפה את נפשי .
שנאה טהורה שמרעילה את מוחי.
שנאה טהורה שלא מנקה את מצפוני.׳
אני סוגרת את המחברת השחורה ונכנסת מתחת לשמיכה בוכה עד טיפת הכוח האחרונה שלי , מתכסה בשמיכה ומצפה להיעלם אל תוך השינה.
המוזיקה מהחדר של דין חזקה והיא משגעת אותי .
אני קמה במהירות ורצה לחדר , שורפות לי האוזניים .
״תלמיך!״ אני מרימה את קולי וסותמת את אוזניי .
״מה?! אני לא שומע!!״ הוא מרים את קולו ומתגרה בי .
אני מוציאה מהשקע את הרמקול של המחשב . ״פאק ! לונה!״ הוא מתעצבן.
״אמרתי לך להלמיך ! לא הקשבת,״ אני אומרת בכעס
״לעזעזאל איתך ילדה מוזרה , עופי לי כבר מהבית . את הורסת את כל השלווה שלי . פאק!״ הוא צורח בעצבים .
אני לוקחת את כל מה שאמר יחסית אישית , לוקחת ללב בפעם המי יודע מה?
אני נכנסת למקלחת ומסיימת ולובשת משהו חדש שקניתי(תמונה) . דודה שלי שלחה לי סכום גבוה של כסף ואני עשיתי לפני שבוע בערך .. שופינג.
אני מסיימת להתארגן ומביטה במראה , חולצה קצרה שהיא בטן בצבע לבן של איזה מותג ומכנס טרנינג גבוה כחול כהה ונעליים חדשות.
השיער שלי כבר יבש והבושם כבר עליי , שמתי את הפלאפון בתיק והאוזניות ויצאתי מהחדר, אבל בתזמון מדויק בדיוק דין יצא .
״לאן את הולכת ?״
״לא עניינך.״
״הנה את מתחילה עם השטויות שלך , ממש מטומטמת.״
״אתה זה שאמרת שאתה צריך שאני אעלם , לא ככה?״ התעצבנתי ויצאתי במהירות מהבית . דין התקשר אליי וכל פעם ניתקתי לו .
ישבתי לי בספסל באיזה פארק וצפיתי במשפחות מאוחדות ומאושרות .
אתם יודעים איזה עינוי זה ?
לצפות במשפחות מאושרות , לצפות באנשים שאת יודעת שלך לא יהיה ולא היה כזה בחיים ? זה עינוי . אני מענה את עצמי.
הוא רצה שלא אהיה מאושרת , הוא הבטיח שלא אהיה מאושרת.
אז מה רע לאכול את עצמי בדיכאון ? הרי בסופו של דבר הדיכאון ימנע ממני לקום בבוקר ואולי אפילו יעצור את נשמתי . יום אחד.
״אמא ! אבא! תראווווו !״ הילדה קוראת בהתלהבות גורמת לי לקנא .
אני מקנאה בילדה ממש קטנה , פאקניג לא בוגר.
אוי אלוהים ..
