לונה
אני יושבת עם איידן וחברים שלו בקפיטריה ומרגישה לא שייכת. מדי פעם אני זורקת מבטים או אפילו סתם ככה בוהה בדין. הוא לא טורח להסתכל עליי, אבל סטף לוחשת משהו לדין ואז הוא מזיז את מבטו אליי. כאילו הם דיברו עליי... אני מוכנה להישבע שהם דיברו עליי.
נופל לי האסימון שאני בוהה בו, אבל אני חכמה מדי אז אני מגלגלת עיניים, על מנת שיחשוב כל דבר רק שלא ידע שאני ממש מתגעגעת לצד הנחמד שלו...
לא ישנתי בלילה. אני עייפה בטירוף, אבל פחדתי שדין ישמע אותי מהסיוטים ויצחק וילעג לי. כל כך מטומטם מצידי?
״היי, לונה?״ איידן מחייך חיוך קטן. מתקרב.
״היי, איידן?״אני מחזירה לו, מחייכת חיוך מאולץ ומפהקת שנייה אחרי.
״מישהי לא ישנה בלילה?״ אחד מהם מגחך ואני מהנהנת לחיוב. ״חלומות רעים?״ הוא פוגע בול , אפילו החיוך המאולץ שלי נעלם.
״בדיוק.״ אני מעלה עוד אחד מהחיוכים המאולצים שלי וכמה מהם מצחקקים, אפילו איידן.
קורה שאתם מרגשים כל כך לבד בין כמה אנשים? זה תחושה של ריקנות נוראית .. אני שונאת את עצמי ככה יותר. מעדיפה את הלבד בלי כל התפאורה..
״שמעתם שדין זיין את סטף במגרש חנייה?״ אחד מהם מעביר נושא בשקט והם ממשיכים לדבר על דין. הקטע שדין שם זין על האמירות, אבל זה נשמע כל כך מתאים לדין.
אני זורקת לעברו מבט נוסף והפעם מבטנו מצטלב. אני מזיזה את מבטי ונשענת לאחור בכיסא ומזיזה את מבטי לעבר איידן שצוחק על חשבון חבר שלו הרכלן.
״נראה לי שאני אקום.. עייפה וכל הבולשיט של החלומות,״ אני מגחכת בעצבנות ותופסת את המגש ומפנה אותו. אני עושה את צעדיי מחוץ לקפיטריה.
״היי !לונה!״ איידן קורא לי אני עוצרת ונושמת עמוק ומעלה עוד אחד מהחיוכים המוצלחים והמזויפים שלי.
״כן?״
״אני בא איתך.״ הוא קובע ומפנה את המגש שלו, אני מתעלמת מהמבט המאיים והמזהיר של דין. אנחנו נכנסים לחדר שלי ושל דין, אבל בלי דין. רק אני ואיידן..
אני נשכבת על מיטתו של דין והריח הטוב הזה של דין עוטף אותי, איידן על המיטה שלי .
״אז מה הקטע שלך עם דין?״ לחיי מאדימות תוך רגע. מאיפה איידן יודע..?
״אה, אממ שום קטע, אני שונאת אותו.״ אני מגרדת מעל האף בקטנה. משקרת לגמרי.
״את שקרנית נוראית ,״ הוא מגחך. ״דרך אגב העיניים של דין כל הזמן עלייך .. הוא לפעמים ממש מפחיד אותי.״ הוא מודה וגורם לחיוך לעלות על שפתיי.
״אה , אתה רוצה לשמוע משהו?״ אני מלמלת בשקט והוא מזיז את מבטו אליי מהמיטה שלי ״יש לי באמת סיוטים, על המשפחה שלי.״ אני מודה בכזאת קלילות שאפילו אותי מפתיעה.
״רוצה לשתף?״
״פעם אחרת, מבטיחה.״ שקר . אני מגרדת שוב מעל אפי בלי לשים לב.
״בגלל זה התעצבנת על טומי?״
״ככה קוראים לאידיוט?״ אני ממלמלת והוא פורץ בצחוק. ״אני ממש עייפה ..אתה יכול לישון או מה שבא לך.. אני רק חייבת קצת שינה. אל תבהל אם אני אצרח מתוך שינה.״ אני מרגישה נוח לעדכן אותו.
״אה, לא תהרגי אותי.. נכון?״ הוא לוחש בפחד מדומה.
״נראה לי. אין לך לב חלש נכון?״ שנינו פורצים בצחוק .
הגיע הזמן לישון , אני חושבת על דין ומדמיינת איזה טוב זה .. אם דין היה איתי עכשיו במיטה.. עיניי מתחילות להיות כבדות ואני מרגישה את השינה מתקרבת.
