דין
אני נכנס לחדר ומגלה את איידן המזדיין הזה במיטה של לונה , אני מסתכל למיטה שלי ולונה עלייה . אני מרגיש עצבני.
״החוצה.״ אני פוקד .
״היא ישנה ,״ הוא מאלץ את עצמו לחייך חיוך לחוץ ואני מהנהן בעצבנות . איידן יוצא מהחדר ואני מהסס אם להציק ללונה.
״קומי.״ אני מזיז את השמיכה ולונה לא זזה. היא מכווצת את אפה בקטנה . אני בולע רוק. היא נראת חמודה .. ״קומי..״ אני מתעצבן ובלי לשים לב נותן לה מכה בכתף.
״איי,״ היא לוחשת ופוקחת עיניים בישנוניות. הפתעה ניכרת בפניה כשהיא רואה אותי. ״דין?״ היא לוחשת.
״כן. קומי לי מהמיטה. מהר.״ אני מתעצבן והיא נאנחת בכעס.
״איפה איידן?״
״העפתי אותו.״ אני מלמל והיא נושמת עמוק באיפוק וקמה מהמיטה ברישול ומתיישבת על המיטה שלה ובוהה בריצפה במבט עייף.
״למה העפת אותו?״
״את עייפה?״ אני מעביר את ידי בשיער בכעס.
מרגיש רע שהערתי אותה..
ממתי אני מרגיש רע כלפי אחרים..?
״לא ״ היא מגרדת מעל אפה, הסימן שמעיד על השקר שלה, וזה לא מספיק כי היא גם מפהקת.
״לא ישנת בלילה?״ אני מלמל והיא מגרדת מעל אפה שוב . אוקי, הבנתי. ״למה לא ישנת?״
״מה זה עניינך?״ היא לוחשת בכעס ומביטה בי. אלוהים .. הילדה הזאת מטריפה.
״איך איידן היה פה שאת ישנה? את לא מפחדת שהוא ידע?״ התקלתי אותה. היא קמה מהמיטה ונעלה נעליים ומשכה את הפלאפון שלה מהמיטה שלי.
״הוא כבר יודע, חתיכת שמוק.״ היא יצאה מהחדר ואני איגרפתי את ידי, מכניס אל האפה וצועק צעקת תסכול לתוך האגרוף. פאקניג לא . היא לא משגעת אותי. נכון שלא?
קמתי ממקומי ויצאתי מהחדר מחפש את איידןס הוא ישב לבד בספסלים . ״מה היא סיפרה לך?״
״אה ? אני לא ..״
״דבר.״ נהמתי.
״היא.. יש לה סיוטים .. וזה על המשפחה שלה.״ פאק. אני מרגיש יותר מניאק ממקודם ומרגיש רע שאני מרגיש את זה עם לונה.
״אחלה, מעריך.״ אני נותן לו מכה בעורף והוא מופתע. למען האמת גם אני מופתע מהמחווה הזאת.
אני ממהר למצוא את לונה , היא לא נמצאת בפאקניג שום מקום.
אני יודע שיש לי מספיק בעיות על הראש, אבל לונה.... אני אפילו לא יכול לתאר אותה.
אני מתהלך מאחורי השכבות, המקום שאף אחד לא מתקרב.. אני קולט את לונה מתחת לעץ , שוכבת על הדשא. אני מתקרב ומסתיר לה את הקצה השמש הקטן שבוקע מעליי העץ.
״היי, ירח,״ אני ממציא לה כינוי חדש והיא פוקחת את עיניה בישנוניות.
״ירח ?״ היא לוחשת, קולה צרוד. היא נרדמה ככה? על הדשא?
״ירח.״ אני מאשר את דבריה. ״אני ממש מצטער על הפעם ההיא שהצקתי על החלומות שלך .. את יכולה לישון בחדר זה בכלל לא מפריע לי.״ אני אומר בכנות. היא נראת מופתעת שאני מצטער.
״אתה יכול לחזור על זה ?״
לעזאזל אגו, היא בועטת בך כרגע.
״לא. את שמעת אותי.. בואי ,״ אני שולח לה את ידי והיא מביטה בה כאילו היא ראתה יד בפעם הראשונה בחיה, אבל אז היא אוחזת בה ואני מושך אותה בקלות רבה ולונה מועדת עליי.
היא קלה מדי.. מבחינת משקל . ״את רזה.״ אני מתלונן והיא מגחכת בעצבנות.
״אני די בטוחה שאמרת שאני שמנה, שאני עלולה לשבור מיטה או משהו כזה.״
״אני די בטוח שאני מדבר שטויות... שאני עצבני או משהו כזה.״ אני אומר בשקט שאנחנו עושים את דרכנו לחדר והיא צוחקת על ההערה השטותית והילדותית שלי.
אנחנו נכנסים לחדר והיא נשכבת במיטה שלה ״לילה טוב, ירח.״
״לילה,״ היא מלמלת בחיוך ואני מחייך שעיניה עצומות.
הילדה הזאת.. מה יש לי ממנה?
ומה הקשר ירח?
ממתי אני מכנה אנשים ?
פאק .
