לונה
זה היום האחרון , כולם חולקים את התעודות עם משפחתם .
דין עומד בין קיילין לבין אדם מבוגר שקצת מזכיר את דין במראה , דין נראה סובל איתם .
אני כל כך מקנאה , לכולם יש משפחה.
לעומתם דודה שלי לא יכלה לבוא , אבל אני בסדר . נכון??
דין מתחמק מהם ומתיישב לידי בספסל , אנחנו לא מדברים .
אני רוצה לדבר .. ״הפסקת אש?״ קולו שקט , אני ממהרת להביט בו ומחייכת בהתרגשות.
״באמת??״ הקול שלי יוצא מתלהב מדי ואני נהיית אדומה ״אה , כיאלו .. כלומר .. כן .״ אני נבוכה והוא מגחך בקטנה .
״תראי לי?״ הוא מביט לתעודה שלי ואני מחייכת חיוך קטן ומושיטה לו. הציונים שלי לא הכי גבוהים ,אבל הם טובים. ״וואו זה טוב.״ הוא אומר ואני אוחזת בגאווה קטנה פנימית.
״תודה , תראה לי?״ אני מחייכת חיוך נבוך והוא מושיט לי את
שלו , גאד . אני תוהה אם זה בגלל שהוא חכם או בגלל שאמא שלו המנהלת.
״הציונים לא בזכות אמא שלי .״ הוא משתעל במבוכה ואני מגרדת בלחי ממבוכה.
״לא חשבתי ככה..״ אני משקרת והוא זורק לי מבט כועס.
״עובדה , את מגרדת בלחי. כל פעם שאת משקרת את מגרדת את אחד האיברים שלך . ״ באמת? לא שמתי לב לזה..
אני רוצה לצחוק כי הוא אמר מגרדת את אחד האיברים שלך . אחי , יש לי כל כך הרבה... אבל מוזר שהוא הבחין בזה .
״מצטערת .״ אני אומרת בכנות, ״אז אתה כיאלו חכם ?״ אני שואלת, מזיזה את ראשי מעט בשביל לראות אותו .
״לא , רק כיאלו.״ הוא מלמל , אני מחייכת למשמע העוקצנות שלו כלפי עצמו.
״אז זהו , זה היום האחרון.. אני יכולה לשאול אותך משהו?״ אני מביטה בו ואז קוראים לדין והוא מתעלם .
״אני שונא ששואלים לפני ששואלים , דברי .״ הוא פוקד לקראת הסוף ואני מהססת.
״למה היית אליי מגעיל כל הזמן?״ אני מרגישה הקלה , כל כך רציתי לשאול את זה .
הוא מזיז את עינו מביט מאחורי, ובכל מקום חוץ ממני.
״קראו לי מקודם ..״ הוא מגרד בעורפו .
״לא , תענה לי .״ אני אומרת במהירות וקמה איתו באותו זמן .
״את לא תאוהבי את התשובה..״ הוא אומר ,מלקק את שפתיו התחתונה גורם לצמרמורת בגופי.
״בסדר , אני לא אוהבת המון דברים .״ אני מגחכת בעצבנות .
עובדה שאת החיים שלי אני בכלל לא אוהבת .
״אוקי , אני מניח שפשוט לא באת לי טוב בעין .. כמו כולם , גם היית חוצפנית שזה עיצבן אותי עוד יותר .״ הוא אמר תשובה לא כזו גרועה.
״ועכשיו?״ אני מקווה ומצפה.
״אותו דבר .״ הוא מרים את כתפיו בפשטות . ילד מניאק .
״אה , טוב אז .. זהו אתה הולך?״ אני שואלת , נבוכה .
זה נשמע מוזר , כאילו אנחנו איזה זוג כזה.
״אני מניח . גם את ?״ הוא מביט בי , אלוהים אדירים . יש לו עיניים שמרעידות לי את הלב והגוף . ממיסות את כל גופי.
״אני מניחה?״ אני אומרת והוא מהנהן לחיוב, ״אני לוקחת את הדברים מהחדר , וזהו.״ אני אומרת בחיוך מאולץ.
״אני שונא את החיוך הזה,״ הוא אומר במבט לא מרוצה בכלל .
״בסדר , אתה שונא גם אותי.״ אני מלמלת בפשטות והוא נאנח ומושך בשיערו לאחור בעצבנות.
״אני לא שונא אותך , אבל את החיוך הזה אני שונא .״ הוא מכווץ
את גבותיו ונראה טוב יותר . פאק .
פאקניג דין הוא אלוהי.
״איזה חיוך?״ אני אומרת בסקרנות , לא מבינה על מה הוא מדבר .
״את מאלצת את עצמך לחייך חיוך כשאת לא רוצה , אני מעדיף שתחייכי כשתרצי ולא כדי לרצות מישהו . לעזעזאל , אני חייב לעוף.״ הוא אומר עצבני .
למה הוא שוב אומר משהו כזה שגורם לי לרצות לבכות ?
משהו שהוא נכון וגורם לי לרצות אותו אפילו יותר . יאוו.
לפעמים אני פשוט מרגישה שרק לדין אכפת ממני.. כאילו .. אוף.
••••••••
סורי על איחור הפרק , אוהבת המוןןןןן!! 🥰
מעלה פרק נוסף בשעה 16:30🥰
