לונה
עבר שבוע.. מאז שהתנשקנו .
אני לא מפסיקה לחשוב על זה . אני מתחמקת מדין , אבל נחשו מה ? אתמול הספקנו לריב . ואני נשבעת שאין לי שמץ של מושג על מה.
פשוט רבנו .
עשיתי את צעדי למטה , לבי קפץ שפגשתי אותו שהוא עם בת פה.
״היי,״ קולה היה עדין , היא יפה . מאוד יפה .
הו , היי ביטחון שממש נרמס לי עכשיו .
״היי,״ זייפתי חיוך , אין לי מצב רוח .
״אני סטייס , את בטח ירח?״ היא אמרה בהתרגשות והזעפתי פנים בשביל דין . דין הביט בי במבט אטום , הנה חזרנו למשחקי אגו .
״קוראים לי לונה..פשוט דין דפוק וקורא לי ירח .״ אמרתי בפשטות והיא צחקקה .
״בעיקרון הוא מעדיף לקרוא לך-״ היא באה להמשיך , אבל דין קוטע אותה .
״לא אמרת שאת צריכה ללכת??״ הוא שואל בחוצפה, היא מהנהנת לחיוב מחבקת אותו ונושקת ללחי שלו , היא מתקרבת אליי ומחבקת אותי והולכת .
אני באה לצאת מהמטבח .
״תאוכלי כבר , את רזה .. וזה מכוער.״ הוא מקניט . דין מכווץ את גבותיו , אני מהנהנת לחיוב באיטיות.
״מה אתה יודע להכין?״ אני שואלת.
״אני לא מכין לך כלום. ״ הוא אומר בשקט , בוחן אותי באיטיות.
אלוהים . אדירים.
״טוב , אני הולכת לסלון , לא לחפור לי.״ אני מלמלת ויוצאת מהמטבח , דין נתקע יותר מדי זמן במטבח וכנראה שהוא מכין לעצמו משהו .
אני רואה משהו בנטפליקס ולבסוף ריח של.. פסטה שמנת פטריות עוטף את אפי . וואו .
אני מתקדמת למטבח ודין עומד שם בלי חולצה ומכין אוכל , גאד .
איזה מושך זה גבר שמבשל .. אמאלה .
״האשתג , גברים למטבח ..״ אני מלמלת ודין מסתובב .
״בואי תעזרי .״ קולו קר אני מתקדמת והוא נותן לי פקודות , איפה ומה לעשות . אני ממלאה את ההוראות שהוא נותן לי , והוא מתעצבן שאני עושה את זה לא נכון . ״פשוט תסתובבי את החרא הזה , זה המכשיר .. ככה הוא מכין סלט.״
״טוב . אולי תעשה את זה אתה ?״ אני מתעצבנת ומסתובבת במהירות והוא מתקרב בדיוק ומסובב את המכשיר מכין ככה את הסלט.
הפרצוף שלי תקוע בחזה שלו , לחיי מאדימות , הריח שלו נעים לאפי וממכר אותי. ״אממ , דין ,״ אני נבוכה .
״תחכי . אני אסיים ואז אני אזוז .״ הוא חצוף!
״נו , לא נוח לי !״ אני מתלוננת והוא גונח בכאב ומשפיל את מבטו אליי מתרחק בעצבים .
״את חסרת סבלנות . ראבק !״ הוא מתעצבן ושותף את האצבע שלו ועוטף אותה בפלסטר .
״נפצעת?״ הכאב בחזה עוטף אותי בשילוב של דאגה ורגשות אשם.
״לא , סתם יורד לי דם .״ הוא סתם מגעיל אליי.
״אוקי , אתה מוכן להפסיק עם ההתנהגות הילדותית הזו ?״ אני נאנחת.
״לא , אחרי שאת מסיימת לאכול ההפסקה של השלום המזדיין בנינו נגמר . תזכרי את מה שהבטחתי לך.״ האיום .
אני בולעת את רוקי , עיניו של דין עוברות על האוכל .
דין מוזג לשנינו והאכילה בנינו שקטה , האוכל טעים.
״אממ ,״ אני מתביישת ״יצא טעים .. תודה .״
״יופי.״ קולו קר.
״אתה יודע שאתה לא חייב להיות אליי מגעיל..״ אני כמעט לוחשת , בספק אם הוא שמע ...
״טוב סתמי ואל תעזי לחפור לי , את והסיוטים הדפוקים שלך.״ הוא אומר . שוב .
יאוו אני מרגישה שאני עומדת לבכות , אני ממהרת לקום במקומי ״בואי לכאן ! תסיימי את זה !״ הוא מתעצבן שאני הולכת .
״תלך תזדיין , דין!״ אני מרימה את קולי ונכנסת לחדר בטריקה . הוא בכלל לא יודע כמה זה פוגע בי .
הוא לא יודע שהחלומות שלי זה כבר החיים שלי , זה כל העבר שלי שאני מנסה במשך שנים לשכוח . זה מה שמשפיע עליי בחיי היום-יום.
זה הכול בשבילי . זה הנקודה הכי רגישה בחיי.
