דין
ישבתי על המיטה המזדיינת ההיא.
אני לא מאמין ..
אני בחדר עם הילדה... שאולי הכי מביאה עצבים בעולם ...?
אני גנבתי לה את המחברת ההיא כי .. הסתקרנתי.
איימתי על המורה לספורט, הבנות לא שמו לב, ולונה הייתה כל כך אבודה.
״היי אתה לא עוקף את השטח שלי,״ היא סימנה עם אצבע מאשימה על חלל ריק בחדר.
״סתמי.״ השתקתי אותה והיא גנחה בכעס גורמת לכמה חלקים בגופי לקום לתחייה.
״אל תגיד לי מה פאקניג לעשות , או-קיי??״ היא התעצבנה וגילגלתי עיניים. אני עייף והיא חופרת .
משכתי את החולצה מעליי וקלטתי את המבט שהיא דפקה לי. הייתי גאה בעצמי. ״תמונה?״ עקצתי.
״כן. אשרוף אותה.״ היא ממלמלה ופניה היו נטולות רגש.
בחרתי להתעלם ממנה, נשכבתי על הבטן ועצמתי את עיניי . חושב על הטייץ שהיא לבשה , אין לה בגדים?
**
אני פוקח את עיניי בגלל רעש. קולות של בכי או מה שזה לא יהיה.
לונה הייתה במיטה , היא זזה קלות ומילמלה דברים.
להעיר אותה?
היא התהפכה על הבטן והחלטתי לא להעיר אותה. זה הפסיק .
אני חושב שהיא התעוררה.. הסתובבתי ועשיתי כיאלו אני לא ער.
״לעזאזל,״ קולה היה חלש ומתוסכל. ״ממה הוא עשוי הבחור הזה?״ היא לחשה שוב בכעס .
היא כועסת כי ישנתי בסיוט הדפוק שלה?
עשיתי כאילו אני מתעורר עכשיו, ״מה השעה?״ קולי היה צרוד.
היא הסתובבה כדי שלא אראה שהיא בוכה. ״אממ.. ארבע לפנות בוקר,״
״פאק ״ קמתי מהמיטה הפאקניג לא נוחה הזאת. איך ישנים בה לעזאזל? לונה נכנסה לשירותים ואחרי חמש דקות יצאה.
״אפשר לשאול משהו?״ קולה היה חלש.
״רצוי שלא.״
״למה אתה כאן?״ היא התעלמה מהתגובה העוקצנית שלי.
״עונש של קיילין.״ התעצבנתי מהמחשבה.
״למה אתה קורא לה קיילין ולא אמא?״ היא התיישבה על המיטה מביטה בי במבט בעיניים רדופות.
״למה את כל כך חטטנית?״ הרמתי גבה, מרים בקבוק ושותה כאילו לא שתיתי שנה שלמה.
״אתה מעצבן,״ היא אמרה בשקט.
הנחתי את הבקבוק. ״אכפת לי..״ אמרתי ציני והיא גילגלה את עיניה. ״לכי לישון או משהו, חופרת .״
״אני לא עייפה,״ היא אמרה במבט ששידר משהו אחר ורגע אחרי היא פיהקה.
״רואים.״ עקצתי והיא נאנחה בכעס.
״טוב זה לא עניינך, נכון?״ היא התעצבנה.
״נכון.״ אישרתי את דבריה בחוסר אכפתיות . משכתי את הפלאפון מהמטען והבטתי למסך .
זה צעד טוב בשבילנו
-דיווד-
צעד טוב?. שילך לעזאזל . אני פאקניג שונא אותו. פאק.
אני שונא את כולם.. אני שונא כל יצור אנושי המתהלך על האדמה ומשכנע את עצמו שמגיע לו לנשום.
לך תזדיין.
-אני-
הזזתי את הפלאפון בעצבים וראיתי את המבט של לונה עליי. ״את תמשיכי להסתכל עליי?״ הקטנתי אותה.
״למה אתה כל כך עצבני?״ היא שיפשפה את עיניה בעייפות.
״אל תתחילי עכשיו. מכירה את המשפט..״ עצרתי לרגע מביט בה מבט שקורא טיגר. ״הסקרנות הרגה את החתול?״
״ברור״ היא הביטה בי במבט תמים מדי. זה בכלל לא טוב.
״מעולה , אז תזהרי שלא תמותי.״ מלמלתי .
״נו באמת!״ היא גילגלה את עיניה בכעס ורציתי לצחוק כי המבט הכועס שלה סיפק את הכעס שלי. אני אשקול לעצבן אותה יותר.
