(Wo)Men Only - Completed

Chapter 15

שיערו של סבסטיאנו משוך אחורנית ומעט נוצץ; הוא, כנראה, שם ג׳ל.

גופו הגדול, השרירי והמקועקע מכוסה בחליפת שני חלקים שחורה. מתחת לבלייזר השחור יושבת חולצה אפורה המדגישה את שריריו. חגורה שחורה מלטשת את מראה מכנסיו המחויטים ונעליים אלגנטיות חותמות את הופעתו המאיימת, אך האלגנטית.

אני מגלגלת את עיניי. ״זו בסך הכל פגישה.״ אני מזיזה את שיערי אל מאחורי כתפי.

הפעם הוא מגלגל את עיניו. ״כן, ׳בסך הכל פגישה׳.״ הוא מחקה אותי בקול מעט גבוה יותר מקולו העמוק הרגיל.

אני מגלגלת את עיניי פעם נוספת.

אלוהים, הוא פשוט כל כך אידיוט. איפה לעזאזל אבא מצא אותו?! איך הוא נתן לאידיוט הזה להיות קצין-המבצעים הראשי שלי?!

״אנחנו עומדים להיפגש עם אחד מהאנשים הכי מסוכנים בעולם, אל תדברי שטויות.״ כאשר הוא מדבר - והוא מדבר בכעס -, פתאום מבטא מסוים נשמע בקולו. אולי איטלקי. או ספרדי. אחד מהשניים.

רגע, זה אומר שהוא אירופאי במקור?

אני מגלגלת את עיניי.

״החליפי למשהו יותר מכובד ומכבד מאשר הבגדים האלו.״ הוא מלגלג, מגלגל את עיניו בדרמטיות מוגזמת.

אני מגלגלת את עיניי, מחליטה שאין לי כוח הפעם לריב איתו ועולה במדרגות חזרה אל החדר.

--

שמלה שחורה צמודה לגופי.

אני לא כל כך מחבבת שמלות, למען האמת. הן נמצאות בארון שלי בעיקר לאירועי מאפיה חשובים.

השמלה היא שמלה בעלת שרוולים המגיעים עד אמצע האמה שלי. השרוולים עשויים תחרה שחורה. מאזור החזה עד תחילת השוקיים - קצת לפני איפה שהיא מסתיימת - הבד הוא אטום ושחור פחם. לשולי השמלה ישנה תחרה שחורה, בדיוק אותה אחת כמו של השרוולים.

אני תוחבת לאזור אמצע הראש שלי סיכה שחורה בצורת ורד שחור אשר מתאימה לשמלה השחורה התופסת חלק משיערי ואוספת אותו לחצי-זנב-סוס. אני לוקחת נעלי עקב שחורות בעלות עקב קטן, יחסית. בערך של שניים וחצי אינצ׳ים. אני נועלת אותן ומסדרת אותן באופן מושלם על כפות רגליי. ציפורני ידיי ורגליי צבועות בשחור, בתואם לבגדיי.

לרוב הלק שלי שחור, כחול נייבי או אדום-אש. הוא אף פעם לא בהיר. אני לא ממש אוהבת צבעים בהירים.

אני יותר אוהבת את הצבעים הכהים - כהים מאוד, ליתר דיוק -, לא את הבהירים. אני לא יודעת למה, אבל אני פשוט לא מתחברת לצבעים בהירים.

כאשר אני מסיימת להתארגן - כלומר, לאחר שאני מתלבשת -, אני יוצאת מהחדר ומתחילה להתקדם לעבר המדרגות. קולות נקישות עקביי נשמעים.