(Wo)Men Only - Completed

Chapter 23

הולי שיט. הולי פאק. מה לעזאזל.

כמה זמן אנחנו כבר מכירים, ארבעה חודשים? באיזה חודש אנחנו נמצאים? מאי?

כן, מאי.

ארבעה חודשים בערך.

הוא מנשק אותי, אבל אני לא מתנגדת. להפך, אני משתפת פעולה עם הנשיקה. ויותר מכך, אני נהנית ממנה.

אני אוחזת בצווארו של סבסטיאן ביד אחת שלי וביד השנייה שלי אני תופסת בשיערו בזמן שהוא אוחז במותניי.

כן, תודה, מוח. כנראה שצדקת, אפילו שאתה טיפש לפעמים.

אני לא שיכורה. טוב, אני לפחות די בטוחה בכך. שתיתי רק שני שוטים של וודקה, וסבסטיאן לא שתה בכלל.

סבסטיאן בוודאות לא שיכור.

שפתיו מחליקות על שפתיי וזזות בתיאום לשלי.

הוא מנשק טוב. אני אוהבת את זה.

אנחנו מתנתקים באיטיות, אבל ראשינו נשארים קרובים, כך שאני מרגישה את נשימותיו על פי.

״פאק.״ הוא ממלמל בזמן ששנינו עדיין מעט מתנשפים.

ידי הימנית עדיין תקועה בשיערו הרך להפליא וידי השמאלית עדיין אוחזת בצווארו.

״לעזאזל.״ הוא מוסיף לאחר מספר דקות. נשימותיו הכבדות מורגשות על שפתיי הפעורות.

אני בטוחה שהן נפוחות מהנשיקה הזו. לעזאזל.

אני נושכת את שפתי התחתונה. היא באמת נפוחה מעט.

הוא לא כפה עליי את הנשיקה. הנשיקה הייתה די טובה, למען האמת. טוב, לא די. מאוד טובה.

לעזאזל, לא חשבתי שהשפתיים שלו כאלה… מושלמות.

״א-אני מצטער. באמת. זה היה… זה היה ממש בלהט הרגע.״ קולו של סבסטיאן לא עולה על לחישה שקטה, עמוקה ומעט צרודה.

אני מושכת אותו לנשיקה נוספת.

אולי אני כן טיפה שיכורה ואני לא יודעת את זה.

הנשיקה הזו יותר תשוקתית ופראית.

שפתינו זזות בתיאום. אצבעותיי נדחקות לתוך שיערו בזמן שזרועותיי נכרכות סביבו ומושכות אותו לכיווני. החזה שלי, המשוחרר מהחזייה - לאחר הרבה זמן שהיה כלוא שם -, נצמד לאחד השרירי של סבסטיאן.

לשונו מלטפת קלות את שפתי התחתונה.

אנחנו מתנתקים מהנשיקה פעם נוספת. אנחנו מתנשפים עוד יותר מאשר הקודמת.

״לעזאזל, הופ.״ סבסטיאן פולט.

״רצית אותי כל הזמן הזה, נכון?״ קולי לא עולה על לחישה.

הוא מהמהם לחיוב. ״ברור.״ הוא לוחש, מעלה את ידו האוחזת במותניי לצווארי. ״פאק, החזקתי את עצמי חודשיים, הופ.״ מבטאו מעט בולט וקולו צרוד ועמוק יותר מבדרך כלל. ״פאקינג חודשיים, את מבינה? את מבינה כמה רציתי לנשק את השפתיים האלו? לעזאזל איתך, לעזאזל.״