(Wo)Men Only - Completed

Chapter 22

אנחנו מתחילים עם הפרקים המולחמים ;)

מה שאומררר

רוב הפרקים (חוץ מכמה בודדים) הולכים להיות בסביבות ה-3000 מילים ומעלה, כך שהם די ארוכים (: מקווה שיכפר על כך שאני אעלה פחות פרקים לסיפור משתכננתי, ועל כך שעולה רק פרק אחד בשבוע (:

ולפרק:

״את לא יוצאת מפה. שכחי מזה.״ קולי נשמע מאוד החלטי, כאילו אין עוררין על דבריי. טוב, זה לא שזה לא נכון. אני משלבת את ידיי.

סברינה לבושה בחולצה פרחונית שהרקע שלה שחור. מכנסיה הם מכנסי ג׳ינס שחורים גם כן. היא נועלת נעלי סניקרס שחורות ושיערה הנקי והבהיר כשלי פזור על כתפיה הקטנות והצרות.

היא נראית מעט מלאה יותר מהפעם הראשונה שראיתי אותה.

כל הבגדים שהיא לובשת בעצם שייכים לי, אבל הם פשוט סתם היו זרוקים אי שם בארון, אז פשוט נתתי לה את הבגדים האלו. זה לא שאני באמת עושה איתם משהו, הם סתם יושבים להם שם בארון ומחכים שמישהו יועיל בטובו ללבוש אותם.

היא מחייכת. ״זה… זה באמת בסדר, באמת באמת. הארכתי הרבה יותר מדי את האירוח שלי כאן.״ היא אומרת, מסדרת את החולצה שנתתי לה על גופה שכבר החלים מרוב פציעותיה. ״אני אסתדר.״ היא מבטיחה; חיוכה גדל. ״איכשהו.״ היא מוסיפה בשקט, משפילה לשנייה את עיניה הבהירות. היא ממהרת להחזיר את מבטה אליי.

״סברינה, את נשארת וזה לא נתון לויכוח.״ אני לוחצת את זרועותיי אחת לשנייה.

היא מצחקקת. ״אם את מחליטה…״ היא אומרת בשקט, חוזרת חזרה לאט לקומה השנייה.

״אני מחליטה.״ אני קובעת.

היא צוחקת.

היא מתוקה כל כך ואני אשמור עליה כאילו הייתה אחותי הקטנה מאז ומעולם.

אני נשבעת.

--

״היי, אני יכול לקחת אותך רגע?״ סבסטיאנו שואל, נצמד עם כתפו למשקוף. אני מביטה בו לרגע בשאלה ופתאום קולטת את הטלפון הנייד שלו בידו. אני מסמנת לו עם ידי ׳עוד רגע׳ ומסיימת לחטא את הפנס העגול שנראה כבר הרבה יותר טוב הפרוש על עינה השמאלית של סברינה. אני זורקת את נייר צמר הגפן לפח הקרוב. ״את זוכרת איך לחבוש אותו, נכון?״ אני שואלת ומסיטה את שיערה הבהיר מפניה הקטנות. היא מהנהנת קלות. ״אוקיי, אז התחבושות בארון התרופות באמבטיה. קחי משם תחבושת רטייה, כמו זו שהייתה עלייך, אוקיי? אני מקווה שלא תעשי עוד דברים מטומטמים כמו לנסות להוציא את הדם מהאזור עוד הפעם.״ אני נועצת בה מבט חמור. היא מביטה בי בהצטערות. אני נושפת ומנידה בראשי קלות. ״אני תכף אחזור, בבקשה אל תעשי דברים מטומטמים, אוקיי?״ היא מהנהנת. ״יופי. בוא, סבסטיאנו, נלך לחדר העבודה שלי.״ אני מסתובבת לכיוונו.