Chapter 59

183 19 10
                                    

ה-... המבט שלו... הוא... הוא בלתי ניתן לפענוח.

כאילו-... וואו... האמת, אין לי מושג איך לתאר אותו. אני לא יודעת אפילו איך להתחיל לנסות לפענח את המבט החודר הזה.

״מה...? אמרתי משהו לא בסדר...?״ אני חצי ממלמלת, מכווצת את גבותיי בבלבול וחוסר הבנה. אני בולעת את רוקי בכבדות.

אומנם הוא אמר את מה שאמר, אבל הוא לא רוצה את התינוק. הוא לא מוכן אליו.

הוא לא רוצה אותו עכשיו.

הוא מניד בראשו באיטיות.

״אז?״ אני זוקפת את שתי גבותיי בפחד.

אני מתקשה לנשום.

״את-, את בהיריון?״ הוא שואל, כנראה בשביל להיות בטוח.

אני מהנהנת באיטיות, בולעת את רוקי בכבדות. ״אני...״

יופי, מטומטמת. הייתי צריכה להתחיל לקחת את הגלולות המטומטמות האלו, או להגיד לו להשתמש בקונדומים... או שהיה כדאי שהוא בכלל יגמור בחוץ...

״את רצינית?״ הוא קוטע את מחשבותיי; המבט שלו כל כך רציני.

אני מעלה את מבטי אליו, מהנהנת שנית. ״אני... אממ... בדקתי בבדיקת דם.״ אני בולעת את רוקי שוב, הפעם גם במן אשמה מסוימת. ״ו, אממ, הרופאה שלי בדקה אותי, ו,״ אני מצמידה את שפתי התחתונה לעליונה לשנייה. ״היא זו שאמרה לי כמה שבועות אני בהיריון.״

״מתי זה היה שנקלטת?״

״א-אממ,״ אני מנסה לחשב במוחי. ״בערך ב, אממ, אמצע מאי.״ אני בולעת את רוקי בכבדות.

אני מרגישה אשמה. אני אשמה במשהו?

״אתה יודע, אם-אם אתה לא רוצה את התינוק, אני יכולה לגדל אותו לבד. זה בסדר.״ אני מהנהנת כתומכת בדבריי.

למה אתה לא מגיב בצורה שאומרת מה אתה חושב על זה?

הוא חושק שיניים ומהדק את לסתו.

אני לוקחת נשימה ומניחה את ידי על לסתו המהודקת. הוא לא נרתע ממגעי. ״אתה...״ אני עוצרת לרגע, מביטה הצידה ומסתכלת על כל דבר שהוא לא העיניים הכחולות המלחיצות האלו. ״אתה רוצה את התינוק?״ אני מצמידה את שפתי התחתונה לעליונה. מבטי חוזר חזרה לעיניו אשר לא משדרות שום רגש פרט לכעס.

זה לא הגיוני שהוא יכעס כל כך אם הוא לא היה רוצה את התינוק.

הוא מהנהן.

הו, אלוהים, ירדה לי פאקינג אבן מהלב.

הוא רוצה את התינוק שלנו... את היורש שלי.

אני נושפת חלושות בהקלה.

״הופ, את יודעת שאני מחכה לתינוק הזה. את אשתי, והתינוק הזה הוא הילד שלי - כמו שהוא שלך. אני לעולם לא אעזוב אותך כי נכנסת להיריון.״ הוא דואג להסתכל בעיניי בזמן שהוא מדבר. ״אני אוהב אותך. מאוד.״ ידו עולה לפניי ומלטפת את הלחי השמאלית שלי בעדינות. החספוס הקל שלה מורגש עליה. ״לעולם אל תפחיתי בערך האהבה שלי כלפייך. אני אוהב אותך יותר ממה שאת יכולה לדמיין לעצמך שאדם יכול לאהוב אדם אחר.״ הוא מרכין את ראשי קלות ומנשק את מצחי ברכות עדינה כל כך. זה גורם לכל גופי להפוך לג׳לי - ואני לא בטוחה אם זה בגלל ההורמונים, או מכיוון שאני כל כך אוהבת אותו. הוא מרחיק את ראשי משלו מעט, מיישר איתי קו מבטים. מבטו רך ומתוק - משדר אהבה טהורה. ״פשוט... לא ציפיתי לזה.״ הוא מוסיף.

(Wo)Men Only - CompletedWhere stories live. Discover now