אמט לא פה יותר.
אמט לא פה יותר.
אמט לא פה יותר.
אמט לא פה יותר.
אמט לא פה יותר.
אמט לא פה יותר.
הוא לא, הוא לא פה יותר.
לנשום עמוק.
להירגע.
אני מכניסה הרבה אוויר לריאותיי, אבל כשאני מוציאה אותו, יבבה קולנית נפלטת מפי.
דפיקה נשמעת על הדלת.
אני מניחה את ידי על פי במהירות ומנסה להשתיק את הבכי שלי. עם ידי השנייה אני מנקה את דמעותיי ואת מעט הנזלת שהחליקה מאחד מנחיריי.
אני מקפצת מהמיטה וממהרת למקלחת הצמודה, שם יש מקלחון, אמבטיה ושירותים.
אני מביטה במראה.
עיניי האפורות כעת מוקפות באדום. הן רדופות ומלאות פחד. אפי המנוזל אדום וכך גם הלחיים שלי. שפתי התחתונה והדקה מעט משורבבת. שיערות דבוקות לשבילי הדמעות הרטובים.
דמעות מחליקות על עורי מזוויות עיניי עד סנטרי.
וואו, חזרת לגיל תשע-עשרה, הופ. זה בדיוק אותו מראה. פשוט מדהים. איזה יופי, איזה כיף. איזה כיף זה לחזור לגיל בו התעללו בך פיזית ואפילו מינית, יאיי!
אני מסיטה את מבטי. אני מושכת באפי פעמיים ומנגבת את הדמעות מפניי במהירות. אני מסתובבת לדלת וממהרת לצאת מחדר האמבטיה, לא רוצה להביט בעצמי יותר.
אני לא רוצה לראות את מה שרודף את עיניי.
אני כמעט רצה אל המיטה, מתיישבת עליה בחלק בו אני ישנה ונשכבת עליה. אני מכסה את עצמי וממשיכה לבכות. הפעם הבכי שלי לא נשמע.
אני מחבקת את הכרית בחוזקה, נאחזת בה כאילו חיי תלויים בה.
״היי, הופ?״ קולה של קליאו נשמע מהצד השני של הדלת. ״סבסטיאן אמר לי שברחת בהיסטריה מחדר העבודה. הוא שמע אותך בוכה. מה קרה?״ קולה נשמע דואג, אבל ברגעים אלו, הביטחון שלי באנשים שואף לאפס.
אני לא בוטחת גם באימא וקליאו, אלו שאני מכירה בערך מאז שאני זוכרת את עצמי.
״הופס? הופי?״ היא קוראת בשם החיבה שלי, מנסה כנראה לפנות אליי בדרך שלא אוכל לסרב לה. אני מכירה אותה טוב מדי, זה ברור שזה מה שהיא עושה.
״ל-לכי! ע-עזבי או-אותי בשקט!״ אני צועקת, אך טון קולי הבוכה בולט כאשר אני מדברת.
״אני לא הולכת. אני נשארת כאן, עד שתרצי לדבר איתי, ואם אני אצטרך לחכות כאן במשך שעות, אני אעשה את זה.״ היא מודיעה בקול רך ובום קטן נשמע, מה שאומר שהיא כנראה נשענת על הדלת, בטח יושבת.
YOU ARE READING
(Wo)Men Only - Completed
Actieמאז גיל ההתבגרות שלה, הופ קלאן עבדה קשות והתאמנה שעות אחר שעות בחדר הכושר, במטווח והשתפשפה בדיבור קשוח עם אביה. כל זאת למען מטרה אחת: קבלת מאפית אינדיאנה על כתפיה. בעקבות אימוניה הקשים, אופייה השתנה מקצה לקצה. היא הייתה ילדה צעירה, שמחה וחברותית, אב...
