עקביי נוקשים על הרצפה המנצנצת מעט בזמן שאני מתקדמת אל עבר המעלית.
אף אחד לא יכול לראות שבכיתי בדרך לפה.
״גברתי, מר הילר התקשר!״ המזכירה הראשית שלי - של כל הבניין, בערך - קוראת מאחורי הדוכן.
אני עוצרת ומסתובבת חזרה אליה, מתקדמת אל עבר דוכן המזכירות אשר עשוי מעץ. ״מה הוא אמר?״ אני עומדת מול הדוכן, מביטה בבחורה חומת השיער.
היא ברונטית, יחסית מלאה. עיניה חומות כצבע שיערה, עגולות, אבל מעט רחוקות אחת מהשנייה, מה שגורם לה להיראות מעט מוזר - לדעתי. אפה שפיצי; לדעתי, נראה מנותח במאה אחוזים. שפתיה יחסית דקות. לסתה יחסית גסה. היא מאופרת בסגנון כבד, אך הוא לא נראה באמת כבד. עיניה מאופרות בסגנון מעושן שחור והמון מסקרה. משקפיים מונחים על גשר אפה.
היא מביטה על הדף מולה. משקפיה אשר מונחים על קצה אפה כמעט נופלים. היא מסדרת אותם ומרימה את ראשה אליי. היא לא מסתכלת אל תוך עיניי, אלא על נקודה בצווארי, אני מניחה.
אסרתי על כולם להסתכל אל תוך עיניי. זה היה קו אדום מבחינתי. ברגע שהם מעזים בכלל להביט בעיניי - אני פשוט תוקעת להם שלושה כדורים בין העיניים.
״שהוא צריך להיפגש איתך בדחיפות מכיוון שהתעוררה בעיה.״ מבט מפוחד עולה לעיניה לרגע מאיך שאני מסתכלת עליה.
״האם הוא נתן לך פרטים נוספים?״ אני מניחה את ידיי על העץ ונשענת מעט קדימה.
״אממ, לצערי, לא, גברתי. הוא ביקש שתתקשרי אליו כמה שיותר מהר.״ היא מהנהנת.
אני מצמידה את שפתי התחתונה לעליונה ומהנהנת פעמיים. ״אוקיי, תודה.״ אני אומרת בפנים חתומות.
היא מכחכחת בגרונה ומשפילה את ראשה חזרה אל הדפים מולה.
המזכירה הצמודה אליה מתעסקת עם המחשב, מקליקה על העכבר ומקישה על המקשים במקלדת פעם בכמה זמן.
המזכירה השנייה בלונדינית מחומצנת, אחת צעירה. היא אי שם בסוף העשרה שלה. אולי בת תשע-עשרה, או שמונה-עשרה. תווי פניה עדינים: קו לסתה עדין, אך מרובע. שפתיה עבות ומשוכות באודם אדום עז. חוץ מהאודם, היא מאופרת יחסית בקלילות. שיערה פזור ומגיע כמעט עד לכתפיה. אפה נשרי ויחסית גדול. עיניה עגולות וגדולות - מה שהופך אותה להיראות כמעט כמו בובה, אבל עם מעט פגמים.
היא אדישה לרוב, ולא מתייחסת לאף אחד. היא מתעלמת מכולם - מתרכזת בעבודה ואך ורק בעבודה.
זה מוכיח לי שהיא נאמנה לי, כי היא לא מעזה לעשות דברים שלא קשורים לעבודה.
אני אוהבת את זה.
אני לוקחת נשימה, מסתובבת חזרה לכיוון המעלית ועושה את דרכי אליה.
לא הייתי פה כבר כמה חודשים טובים, אני חושבת. עבדתי בעיקר מהבית.
YOU ARE READING
(Wo)Men Only - Completed
Actionמאז גיל ההתבגרות שלה, הופ קלאן עבדה קשות והתאמנה שעות אחר שעות בחדר הכושר, במטווח והשתפשפה בדיבור קשוח עם אביה. כל זאת למען מטרה אחת: קבלת מאפית אינדיאנה על כתפיה. בעקבות אימוניה הקשים, אופייה השתנה מקצה לקצה. היא הייתה ילדה צעירה, שמחה וחברותית, אב...
