מצטערת שלא העלתי אתמול, הייתי באילת וגם בדיוק קנו לי טלפון חדש (סוף-סוף!), אז ניסיתי להבין מה אני עושה בכלל 😂. לא לדאוג, כל הפרקים עברו (וטוב שכך), אז אין שום שחזור שצריך לעשות.
ולפרק:
אקדחי שלוף מול פניי, מוחזק חזק ויציב בין שתי ידיי המיומנות.
סבסטיאנו ואני יוצאים לאט אל האזור האחורי של הבית - מקור הרעש של הדפיקות הלא פוסקות.
אני מבזיקה אליו מבט, כאשר הוא עושה בדיוק אותו הדבר. אני מחזירה את מבטי קדימה.
הבומים נמשכים, אבל הם לא חזקים כל כך, מה שמעט מקשה עליי להבין בדיוק לאן אני אמורה ללכת.
כאשר אנחנו מגיעים אל מוקד הרעש, אני מופתעת למצוא בחורה פצועה דופקת בקצב קבוע על החומה אשר מקיפה את האחוזה הגדולה.
גופה הצנום והקטן שרוע על המדרכה והיא דופקת על החומה עם אבן, אם אני לא טועה. מדי פעם היא מסתכלת על השער האחורי הגדול.
אוי, אלוהים.
אני מכניסה את אקדחי אל חגורת מכנסיי - יותר נכון, אל נרתיק האקדח שמחובר לחגורת מכנסיי - וכמעט רצה אל עבר הבחורה המסכנה. אני פותחת את השער וסבסטיאנו עוזר לה לקום. היא נתמכת בגופו השרירי.
היא נראית מפוחדת מאוד מסבסטיאנו. הרבה יותר מדי.
מבנה גופה קטן, הרבה יותר קטן משלי. עורה מלא בחבורות גדולות בצבע סגול-כחול ושריטות עמוקות ומדממות. עינה השמאלית נפוחה וסגולה, אפה הקטן מדמם, ועל שפתיה הדקות מרוח דם טרי. הלחיים שלה צבועות באדום וסגול, כאשר גם עליהן יש פציעות של שריטות מדממות.
אני לא יודעת עד כמה הן עמוקות.
עיניה בצבע הייזל, אך מוקפות באדום עז מבכי. הלחיים המדממות והשרוטות שלה סמוקות. דמעות קטנות זולגות על פניה וכנראה מכאיבות בשריטותיה על הלחיים שלה.
היא נאנקת מכאב.
״אוי, אלוהים, מותק, מה קרה לך?״ טון קולי נשמע לחוץ והרבה יותר רך ממה שהיה אמור להיות מלכתחילה. אני מביטה בבחורה הצעירה מולי במן הזדהות וכאב. היא פצועה לגמרי, ונראית במצב בין בינוני לקשה. היא די נראית כאילו היא הולכת להתעלף בכל רגע נתון.
בגדיה הבלויים קרועים וחושפים את רוב גופה החבול והמדמם.
היא מדממת מרוב גופה, כאשר כל מכנסיה, הכחולים הקרועים כמעט לחלוטין, מכוסים בהמון דם. אזור המפשעה שלה מכוסה בהמון דם. הרבה יותר מדי.
סבסטיאנו מחליט להרים אותה בשביל שהיא לא תאמץ את עצמה.
הנערה מתחילה לבכות.
״הֶיי, הֶיי, מותק, מותק, הכול בסדר.״ אני מניחה את ידי על כתפה ומסתכלת אל תוך עיניי ההייזל שלה. ״את לא צריכה לפחד ממנו, או ממני. אנחנו לא נפגע בך, אני מבטיחה.״ אני מהנהנת אליה קלות, מלטפת את שיערה הבלונדיני-מלוכלך קלות.
YOU ARE READING
(Wo)Men Only - Completed
Acciónמאז גיל ההתבגרות שלה, הופ קלאן עבדה קשות והתאמנה שעות אחר שעות בחדר הכושר, במטווח והשתפשפה בדיבור קשוח עם אביה. כל זאת למען מטרה אחת: קבלת מאפית אינדיאנה על כתפיה. בעקבות אימוניה הקשים, אופייה השתנה מקצה לקצה. היא הייתה ילדה צעירה, שמחה וחברותית, אב...
