(Wo)Men Only - Completed

Chapter 33

הפתעה, הפתעה, אני שוב אכזבה! (זה היה חרוז טוב 😂)

אז כן, לא העליתי פעם נוספת. ייאמר לזכותי שזה כי אני עובדת על הסיפור של לינק וגרייסון (ליינקסון) ואני מאוהבת בו בטירוף, אז אני די עובדת עליו פול טיים 😂

אני מקווה שהוא יעלה ביום ההולדת של לינק (:

למי שרוצה לדעת מה קורה לגבי דומי (הסיפור של תיאו), אני לא מצליחה להתקדם איתו, מסיבה מסוימת שלא ברורה לי, כי הוא כנראה ממש ממש כבד לי עכשיו, אחרי שסיימתי את ווימין, וקשה לי מאוד לעבור מסיפור מתוסבך לסיפור מתוסבך יותר. הוא יגיע, אני מבטיחה, באמת.

תקבלו סיפור קליל, מצחיק וקצר, אז אני מניחה שיהיה בסדר (:

ולפרק:

״משעמם לי.״ אני מודיעה רשמית.

״גם לי.״ מוסיפה קליאו.

״אתן לא היחידות.״

אנחנו - זאק, קליאו ואני - פשוט שוכבים על המיטה שלי ומסתכלים על התקרה כמו חבורת אידיוטים - מה שאנחנו באמת, אם להיות כנים -, מחכים לתשובה מאחד האנשים שלי לגבי אילינוי.

״נפרדתי ממנו.״ אני אומרת באקראיות.

״מה?״ זאק שואל.

אני מסובבת את ראשי אליו, רק למספר שניות, ואז מסובבת אותו חזרה אל התקרה הלבנה. ״נפרדתי מסבסטיאן. והפעם סופית.״ אני מסבירה.

קליאו וזאק מתרוממים לישיבה ומסתכלים עליי מלמעלה.

״מה?!״

״מה?!״

הם צועקים יחד.

״את עשית מה?!״ קליאו צועקת פעם נוספת, מכה את ראשי פעם אחר פעם בחוזקה.

״איה, מטומטמת, עזבי אותי כבר!״ אני קוראת, מגלגלת אותה מהמיטה, מה שגורם לה ליפול ברעש גדול על הרצפה.

חה!

קליאו מתרוממת מהרצפה ומתיישבת חזרה. ״אני שונאת אותך.״

״את אוהבת אותי.״ אני מתרוממת לישיבה וגוררת את עצמי אחורה כדי שאוכל להסתכל על שניהם בו זמנית.

״למה עשית את זה? למה נפרדת ממנו?״ קליאו שואלת, חוזרת לנושא הקודם.

אני קמה לעמידה על המיטה, בעוד שהם עושים כמוני. אני נאנחת ומתיישבת על המיטה כמו גוש תפוחי-אדמה.

זה סיפור ארוך, ואין לי כוח לספר אותו.

״זה סיפור ארוך.״ אני מתחמקת מתשובה. אני קמה מהמיטה ומתקדמת לעבר הדלת. אני שומעת את המיטה קופצת, משערת שאחד מהם - או אפילו שניהם - קם לעברי. כאשר אני מול הדלת, אני פותחת אותה ומשאירה אותה פתוחה. אני יוצאת מהחדר.