״א-א-א-א-א-א-א-א-א-א-ז, מתי אתה עושה את זה?״ אני שואלת את זאק - מתכוונת, מן הסתם, לכך שיציע לקליאו לצאת איתו בזמן שממשיכה לזפזפ בין הערוצים בטלוויזיה. אני מעבירה את מבטי אליו לרגע, בודקת את תגובתו.
״אֶה… אולי מחר. אולי שבוע הבא. אני לא יודע.״ הוא מעט מושך בכתפיו.
אני מגלגלת את עיניי.
הוא פשוט אדם טיפש.
״פשוט עשה את זה כבר, אידיוט.״ אני דוחפת אותו ומגלגלת אותו ככה שהוא נופל. אני מגלגלת את עיניי, ממשיכה לזפזפ בין הערוצים.
״אלוהים ישמור, איזו אלימה את.״ הוא ממלמל.
אני מגחכת. ״אני יודעת,״ אני מושכת בכתפיי. ״עכשיו לך כבר!״ אני כמעט דורשת.
הם צריכים להיות ביחד והם דוחים את זה יותר משמונה שנים. נראה לי.
שמונה? רגע, אם עכשיו הם בני עשרים, והם נדלקו אחד על השנייה בגיל שתיים-עשרה - לא, רגע! קליאו נדלקה על זאק בגיל שתיים-עשרה וזאק נדלק על קליאו בגיל שלוש-עשרה. אז הם מאוהבים אחד בשנייה - כאילו, אהבה הדדית - כבר שבע שנים, אבל קליאו מאוהבת בו כבר שמונה.
אוקיי, אז מהצד של קליאו זה שמונה, ומהצד של זאק זה שבע! אוקיי, זה כבר מסתדר בראש שלי.
בכל מקרה, שאלוהים יעזור לי. אלוהים אדירים, אני פשוט רוצה שהם יבינו כבר שהאהבה שלהם אחד לשנייה היא הדדית.
שני אידיוטים. אני פשוט מוקפת באידיוטים.
הוא נאנח. אני חושבת שהוא ממלמל משהו כמו ״שיהיה…״, אבל לא בטוחה במאה אחוזים. נו, שיהיה.
אני שומעת את צעדיו ומעבירה את מבטי מהטלוויזיה הלא באמת מעניינת יותר אל הדלת, אשר אף אחד לא עומד לצידה.
הו, אוקיי, זה אומר שאני לבד עכשיו.
אני נאנחת בכבדות. האידיוטים האלה.
אני מנסה בערך ש-נ-י-ם לשכנע את שניהם להגיד משהו לצד השני. סוף סוף אחד מהם עושה צעד. זה משהו. זו התקדמות ביחס לעבר. אני רק יכולה לקוות שהוא יעשה את הצעד הזה מהר, ובקרוב, אחרת אני פשוט אצא מדעתי. כל אחד משגע אותי, ואני מתחרפנת מזה. שמונה שנים - שמונה, או שבע? לא משנה, נו! - אני סובלת מההצקות של שניהם לגבי המצב הרומנטי של השני.
הו, אלוהים, שני אידיוטים. כל מה שהם צריכים לעשות זה רק לפנות לשני ולהציע לו לצאת. זה לא כזה קשה, אבל היי, בחירות רומנטיות הן לא הצד החזק שלי - בכלל, בכלל, לא, עקב ההיסטוריה שלי עם בני הזוג הקודמים שלי -, אז אולי אני לא כל כך מבינה בזה. וב-׳לא כל כך׳ אני מתכוונת ל-׳בכלל לא׳. כן, לבוא אליי בשאלות לגבי זוגיות ורומנטיקה זה רעיון מאוד - מאוד - רע.
לאחר מספר דקות של בהייה משועממת ומשעממת במסך - דבר שלא שמתי לב אליו בכלל עקב המחשבה על חברי ילדותי האידיוטים והבחירות הרומנטיות הדפוקות שלי -, דפיקה קלילה וברורה נשמעת על הדלת הפתוחה.
YOU ARE READING
(Wo)Men Only - Completed
Actionמאז גיל ההתבגרות שלה, הופ קלאן עבדה קשות והתאמנה שעות אחר שעות בחדר הכושר, במטווח והשתפשפה בדיבור קשוח עם אביה. כל זאת למען מטרה אחת: קבלת מאפית אינדיאנה על כתפיה. בעקבות אימוניה הקשים, אופייה השתנה מקצה לקצה. היא הייתה ילדה צעירה, שמחה וחברותית, אב...
