חמישה פרקים לסוף (אני לא כוללת את האפילוג)
פרק ארוך לפניכן; תהנו ;)
התא שאני יושבת בו לא גדול. אולי מאה רגל מרובעים. הוא אפור-שחור ברובו, כאשר הסורגים שלו מתכתיים, ויש מנעול שסוגר אותי בתוכו. קירות החדר כהים ונותנים תחושה כאילו הם סוגרים עליי.
השוטר הבלונדיני שלקח אותי מביתי משגיח עליי.
אני לא יודעת כמה זמן אני פה. זה יכול להיות דקות או שעות.
הוא עומד כאן ומסתכל עליי כמו מטרידן וזה מתחיל להיות לא נוח.
אני ישובה על המיטה - כביכול - של התא, כאשר רגליי מתנדנדות, פעם זו ופעם זו. ״כמה זמן אני הולכת להיות תקועה פה?״ אני נשכבת, ומיד לאחר מכן מתחרטת על זה - זה לא נוח, זה מכאיב וזה מציק.
״כנראה ארבעים-ושמונה שעות לכל היותר.״ הוא עונה בטון קר. ״אל תחשבי שאי פעם תצאי מהכלא, קלאן-״
״רומאנו.״ אני מתקנת.
״סליחה?״ הוא זוקף גבה, קם מהכיסא עליו ישב ומתקדם לעברי.
״אני נשואה. קוראים לי הופ רומאנו, לא הופ קלאן.״ אני יורקת אליו בגועל.
״אוקיי, הופ רומאנו,״ הוא מלגלג, ״אל תחשבי שתצאי מכאן. את ביצעת פשעים חמורים.״
ראשי לא פונה אליו, אלא אני מסתכלת על הקיר השחור-אפור המשעמם מולי. ״אני מודעת לעניין.״ אני מגלגלת את עיניי, מוצאת קצוות שיער בלונדינית ומתחילה לשחק איתה ולסובב אותה סביב האצבע שלי. ידי השנייה נחה על בטני התחתונה. ״אתה יודע שאני בהיריון?״ אני מסובבת את ראשי אליו, זוקפת גבה. ״אתה יודע שלקחת חף מפשע יחד איתי?״ אני מלטפת בקלילות את בטני התחתונה מעל הבד המחוספס של הסרבל הכתום היושב על גופי.
ישנו מספר המציין אותי - שמונה-שלוש-תשע-ארבע-אחת -, תפור לאזור של השד השמאלי שלי.
״את יודעת שלהיעזר בשקרים כדי לנסות לקבל הקלות לא יעזור לך, נכון?״ הוא מהמהם בטון בוחן שמעצבן אותי.
״אוקיי,״ אני מושכת בכתפיי - עד כמה שאני יכולה, כמובן. ״אתה יכול לבצע עליי בדיקות שגרתיות ולראות שאני הרה.״ אני ממשיכה לשחק עם שיערי כמשועממת.
״את משקרת.״
״אתה לא רואה את הקשר שלי לבטן?״ אני מחווה בסנטרי על ידי אשר נחה על בטני. ״אני לא מפסיקה ללטף אותה עוד מהרגע שהכנסתם אותי לניידת המזורגגת שלכם.״ אני מגלגלת את עיניי פעם נוספת וחוזרת להביט בקיר.
״מחר את צריכה ללכת לבדיקה ההיא. אנחנו נראה אז אם את משקרת.״
--
״אני בשבוע הרביעי, נכון?״ אני שואלת את הרופאה ש - סוף-סוף, למען השם - סיימה את כל הבדיקות.
YOU ARE READING
(Wo)Men Only - Completed
Hành độngמאז גיל ההתבגרות שלה, הופ קלאן עבדה קשות והתאמנה שעות אחר שעות בחדר הכושר, במטווח והשתפשפה בדיבור קשוח עם אביה. כל זאת למען מטרה אחת: קבלת מאפית אינדיאנה על כתפיה. בעקבות אימוניה הקשים, אופייה השתנה מקצה לקצה. היא הייתה ילדה צעירה, שמחה וחברותית, אב...
