my soldier

פרק 1

עליתי לאוטובוס, נאנחת כשרואה שאין מקום וסורקת שוב במבטי את האזור.
המקום הריק היחיד היה ליד חייל והתלבטתי אם לשבת לידו או לא.
לבסוף החלטתי שכן והתקדמתי אליו.
״היי, מישהו יושב פה?״ שאלתי ומבטו הורם אליי.
״לא, את יכולה לשבת פה״ חייך וחייכתי בחזרה, מתיישבת לידו.
הנחתי את ראשי על המשענת בעייפות ועצמתי את עיניי לכמה רגעים ואז פתחתי, מסתכלת על אותו חייל שישב לידי.
גיחכתי לעצמי בשקט, אני בטוחה שהוא יותר עייף ממני.
הייתה לו כומתה חומה והבנתי שהוא משרת בגולני.
זיפים שחורים וקטנים עיטרו את פניו ושיערו החום נפל מעט על פניו, לסתו הייתה הדוקה ומשכה ברמות.
עיניו הכחולות חדרו לפתע לעיניי והשפלתי את מבטי.
״את בוהה״ חייך ועזב את הטלפון לרגע, חוקר אותי במבטו.
״סליחה״ לחשתי ולחיי הפכו אדומות ברגע.
״איך קוראים לך?״ שאל והמשכתי להביט בו.
הוא היה ילד יפה, ללא ספק.
״אדל, ולך?״ שאלתי.
״בן״ ענה והנהנתי והוא חייך וחזר לטלפון שלו.

״היי״ קראתי בשקט ונגעתי בכתפו של בן.
באמצע הנסיעה הוא נרדם והניח את ראשו על כתפי, מה שהשרה עליי רוגע, לא יודעת למה.
״התחנה שלי פה, אז אני צריכה לרדת״ אמרתי והוא פקח את עיניו והרים את ראשו.
״מצטער, בטח הרסתי לך את הכתף״ צחקק.
הצחוק שלו כזה יפה.
״לא, הכל בסדר״ חייכתי וקמתי ממקומי.
״ביי בן״ הסתובבתי לרגע וראיתי שהוא מנופף לי לשלום.
ירדתי מהאוטובוס ונאנחתי בהקלה, סוף סוף הגעתי הביתה.
נסעתי לסבתא שלי שגרה קצת רחוק ממני והנסיעה אליה באוטובוס אורכת כשעה.
החלטתי שאני חייבת בפעם הבאה לקנות כבר אוטו כדי שאוכל לנסוע עליו ולא כל הזמן באוטובוסים.

השעה הייתה כבר שעת לילה מאוחרת ואני נשכבתי במיטתי אחרי ארוחת האוכל.
ניסיתי לחפש את בן בכל רשת חברתית אבל יש כלכך הרבה בנים בשם בן ואפילו לא הייתי קרובה למצוא אותו.
נשכתי את שפתי ונאנחתי בעצבים.
אני אפילו לא יודעת באיזו עיר הוא גר!
הייתי צריכה לפחות לשאול אותו את שם המשפחה שלו.
נזכרתי לרגע בפניו היפות, בשיערו החום ובעיניו הכחולות שכלכך יפות, נזכרתי בזיפיו שרציתי לגעת וללטף לרגע.
הוא אחד הגברים היותר יפים שראיתי בחיי.
הרגשתי תחושת פספוס קטנה וצביטה בלב על שאני לא יכולה למצוא אותו והתפללתי בליבי שאראה אותו שוב.
״אדל לכי לישון! יש מחר בית ספר!״ אמא צעקה.
״בסדר!״ עניתי ברוגז והמשכתי לשכב עם הטלפון.
׳00:12׳ בדקתי את השעה והחלטתי לתת לעצמי עוד כמה דקות.

שפשפתי את עיניי כשהשעון המעורר צלצל וקמתי מהמיטה, נכנסת למקלחת לעשות את אירגוני הבוקר.
לבשתי ג׳ינס שחור עם קרעים בברך, חולצת בית ספר לבנה ואת הסטן סמית הלבנות שלי.
סידרתי את שיערי החום הגלי והארוך שהגיע עד סוף גבי והבטתי אל תוך עיניי הירוקות במראה.
אני נראית בסדר.
ילדה בגובה 1.50 עם אף בסדר גמור, בטן מעט עגלגלה ועור שזוף.
״אדל! רדי כבר!״ אמא קראה וירדתי למטה עם התיק שלי, יושבת בשולחן ואוכלת את החביתה שאמא הכינה לי.
״בוקר טוב אמא״ אמרתי בפה מלא והיא צחקקה, מניחה נשיקה על ראשי.
״בוקר טוב אדלי, יאללה תזרדזי ואקפיץ אותך״ אמרה והנהנתי, בולסת את האוכל במהירות.
״שלום לקטנה״ עומרי נתן לי נשיקה בלחי וחייכתי.
עומרי הוא אחי הגדול שמשרת בצבא, בגולני, הוא חזר היום לסופ״ש בבית.
רגע.. הוא משרת בגולני! אולי הוא מכיר את בן!
״עומרי! יש לך מישהו במחלקה בשם בן?״ שאלתי בקול מעוות והוא צחק.
״תאכלי קודם דלה ואז תדברי״ אמר ובלעתי את האוכל, מסיימת את הצלחת תוך שתי דקות.
״אתה מכיר מישהו בשם בן בצבא שלך?״ שאלתי והוא הביט בי לרגע.
״כן, למה?״ שאל וחייכתי.
״עם שיער חום כזה ועיניים כחולות ועור שזוף?״ המשכתי לשאול והוא חשב לרגע.
״כן, אבל איך את מכירה אותו בכלל?״ שאל וקימט את מצחו.
״ישבתי לידו אתמול באוטובוס״ עניתי ועומרי הנהן בהבנה.
״הוא ממש חתיך! אמאלה אתה לא מבין רועי ודיברנו והוא אפילו נרדם לי על הכתף״ צחקקתי ועומרי הרצין את פניו.
״אדל הוא לא סתם אחד, הוא סטוציונר, אין לו קשרים רציניים״ אמר וחיוכי נמחק ברגע.
״אתם לא חברים?״ שאלתי.
״אנחנו כן, הוא אחד מהחברים הכי טובים שלי בפלוגה, אבל את חשובה לי ואני רוצה שתדעי את האמת״ אמר והנהנתי.
״אוקיי״ לחשתי ועומרי נאנח והתקדם אליי.
״דלה קטנטונת, אני אומר את זה בשבילך״ חיבק אותי.
״אני יודעת, פשוט סתם הוא היה נראה לי חתיך״ אמרתי והוא הנהן.
״אם זה מעודד אותך הוא מגיע היום בערב״ אמר ועיניי נפקחו בהפתעה.
״אבל אנחנו נהיה בחדר, את לא נכנסת״ אמר והנהנתי בגלגול עיניים. בטח.
״טוב אני מאחרת, ביי רירי״ קראתי בשם החיבה שלו ועליתי על קצות אצבעותיי, מניחה נשיקה על לחיו ותופסת בתיקי ויוצאת אחרי אמא.