שנה אזרחית טובה! איך אתם? מקווה שתהיה לכם שנה טובה. לפחות אחת שתצליחו לשרוד יותר טוב מ2020.
אתם בטח תקועים על הכותרת של הפרק. כן, אני משלימה את האימהקטובר למרות שעברו חודשיים. למה אני טורחת בכלל? כפי שאתם יודעים או לא יודעים, כל יום השתדלתי לצייר את הנושא היומי של האתגר. אבל לא היה זמן או כוח, אז לא סיימתי איתם באותו יום. אבל עדיין חבל לא לסיים ציורים שהתחלתי. עדיף לסיים משהו באיחור מאשר אף פעם, לא? וגם... אני לא רוצה שיהיו לי ציורים נטושים במחברת הציורים שלי.
שנתחיל? נתחיל
נושא: בוא נהיה קללה.
הרעיון שלי היה פשוט. ישר חשבתי על לתת ווייב כזה של ציד מכשפות ושהדמות של המכשפה תתגרה באדם שהיא הולכת לקלל במותה ותשבור קצת את המרחב בניהם. הרעיון לפוזות בא בגלל המנגה the requiem of the rose king שאני אוהבת מאוד ומהדהד בראשי איך שהדמויות שוברות את המרחב האישי בניהם. הנה דוגמה:
חיפשתי דוגמה אחרת אבל מספיק קרוב.
והנה הסקיצה:
סיימתי לצייר את כל הציור ביום אחד. הבעיה היא שלא היה לי זמן לצבוע כי השעה הייתה מאוחרת. אני לא אוהבת לצבוע בשעה מאוחרת, אני צריכה ריכוז בצביעה שלי.
מצאתי זמן לצבוע את הציור שזה נחמד. בהתחלה התכנון שיהיו צבעים חמים בלבד כחלק מהאימה, אבל אחרי שצבעתי את הלהבות, הבנתי שהדמויות לא יבלטו והסצינה סתם תיבלע, אז הייתי צריכה משהו שייתן קונטרסט. לכו הצל של הדמויות בשחור והרקע הוא סגול-כחול.
בלי יותר מדי דיבורים, הציור:
נתראה בפעם הבאה
YOU ARE READING
הציורים של אייקו בגנון וואטפד
אקראי"אילו היה אפשר לבטא זאת במילים, לא היה צורך בציור." אדוארד הופר. פה נגמרת הפואטיקה, סתם רציתי לדחוף ציטוט שאהבתי מהספר "דירה בפריז" מאת גיום מוסו. זהו ספר הציורים והכריכות שלי. אם אתם מעוניינים בציור או רוצים לשמוע קצת על תהליך העבודה ומה שעובר לצ...