זה לשנייה הרגיש בשבילי כאילו שכחתי מהאתגר.
רציתי לצייר אתמול משהו, אבל לא היה לי כח. רציתי לישון אחרי בילוי עם המשפחה שלי ושל החברה הכי טובה שלי. חשבתי אולי לצייר משהו שקשור לזה שאין לי כח כי הנושא של אתמול היה כח, אבל העדפתי להשקיע את הזמן בלימודים שלי.
אבל העיקר לנסות לתפור שוב? כן ברור זאת השקעה נהדרת בזמן שלך אייקו.
בגלל שפספסתי שלושה ימי אתגר, הייתי חייבת לצייר היום משהו.
הנושא היומי: סכנה
בהתחלה לא היה לי רעיון. חשבתי אולי לצייר סצינה עם העיצוב של היום השני, משהו מאיים כזה. אבל לא היה לי רעיון. בזמן שהילדים ציירו בצהרון, ניסיתי לחשוב על רעיון. קשקשתי להנאתי עם ידי השמאלית (אני ימנית) כי אני יודעת שאם אצייר ביד ימין, זה ייראה טוב מדי וזה ימשוך לי אש לא רצויה. האמת שגם ביד שמאל יוצאות לי תוצאות נהדרות:
הילדים ראו את זה וביקשו שאני אצייר להם פיקאצ'ו ואמרתי שאני לא מוכנה לצייר להם כי אני לא יודעת איך כשאני מציירת להם מול הפנים דברים. זה פשוט מדהים אני חייבת לומר. כדאי לכם לנסות. גם קצת שעשוע וגם הילדים מנסים ליצור משהו.
אם יהיו לי ילדים, אני אחנך אותם לחשוב מחוץ לקופסה וליצור דברים כמו שחינכו אותי בילדות. הו בוי, כמות הפעמים ששמעתי "תחשבו הנדסה, ילדים" או "תדליקו מוח"... זה מסביר די הרבה דברים עליי החל מהבחירה שלי לקריירה.
לא חשוב.
בגלל שפורים וציורי ליצנים בכל מקום, עלה לי הרעיון של לצייר ליצן רובוט מפחיד כזה עם מנורות בעיניים. ציירתי את הסקיצה כפי שהיא הייתה בראש שלי כשהילדים מביטים בי:
אה כן, הם ביקשו שאצייר להם ליצנים מפחידים וסבתא רצחנית. מבין כל הדברים שנתקלתי בעבודה שלי, זה אחד הדברים הנורמליים יותר שחוויתי. רוב הזמן הילדים פשוט כמעט הורגים את עצמם או אחרים.
האמת שזה מזכיר לי שיחה עם המורה שלי בתיכון באימהקטובר. הוא סיפר לי ולבסטי בשיא הנונשלטיות שהילד בן ה8 שלו אוהב גולגולות ודברים מפחידים ואנחנו גם בנונשלטיות "אה זה רגיל. זאת תקופה". זה היה נחמד לדבר איתו על ציורים מפחידים ומנגה. הכי חשוב שהוא לא שפט אותי ואת הבסטי.
נמשיך בציור.
חזרתי הביתה מהעבודה, טיפלתי בבית כהרגלי (#עקרתבית) וישבתי מול שיעורי הבית שלי. עדיין תקועה על תרגיל מזורגג ואז אני מסתכלת השעון.
21:27.
לקחתי את המחברת שלי, עבדתי מהר על הסקיצה. רציתי שהראש יהיה קפיצי יותר אבל אם זה רובוט, איך זה יעבוד? כל הכבלים יהרסו. אז החלטתי שזה יהיה כמו מעלית והראש יציץ מהקופסה כמו מעלית. אבל בשביל זה צריך להגדיל את הקופסה כדי שיהיה מקום גם לראש, גם לעמוד וגם לכל מה שהולך שם. הוספתי גם ידיים ורגליים בהמשך כי זה הרגיש לי נכון. כאילו פחות מבחינה עיצובית כרגע, אבל זה יהיה נכון ברגע שאסדר את המערכות.
עכשיו אני קולטת שאין פתחי איוורור לרובוטים שלי ורע לי.
#רובוטים_זל
הנה בינתיים הסקיצה של היום הזה:
נתראה מחר בתקווה שאדליק את המוח שלי לשם שינוי.
YOU ARE READING
הציורים של אייקו בגנון וואטפד
Ngẫu nhiên"אילו היה אפשר לבטא זאת במילים, לא היה צורך בציור." אדוארד הופר. פה נגמרת הפואטיקה, סתם רציתי לדחוף ציטוט שאהבתי מהספר "דירה בפריז" מאת גיום מוסו. זהו ספר הציורים והכריכות שלי. אם אתם מעוניינים בציור או רוצים לשמוע קצת על תהליך העבודה ומה שעובר לצ...