אני אעלה את החלק הזה ואת הציור כאילו לא איחרת בפרסום שלו בוואטפד. להגנתי, סיימתי אותו אתמול והייתה לי קליטה חרא בבית של חבר שלי. עדכון מהיום: עדיין יש קליטה חרא ולכן הציור למעלה היום. לכל אלה שבשוק עכשיו כי יצאתי בהסגר, כן אני פושעת.
בואו נדבר על הציור עכשיו.
נושא: ארוחת ערב לבבית.
הפעם כן היה לי רעיון בראש לציור, לעומת הימים הקודמים. משנה שעברה רציתי לצייר ארוחה משפחתית בה הכל נראה טוב, המשפחה והאוכל. נראה ששום דבר לא יכול להשתבש. אבל הצללים של האמא והבת בסכסוך. הצל של האמא נראה גדול ואימתני, לעומת הצל של הבת שנראה קטן ומפוחד. זה תיאור של מערכת היחסים שלי ושל אמא שלי.
ביום עצמו של הציור לא כל כך אהבתי את הרעיון שהיה לי במקור, להלן הסיבות:
1. אמא שלי אוהבת לראות את הציורים שלי, והציור הזה עלול לפגוע בה. נכון שזה לא טוב לכלוא את הרגשות בפנים וכל זה, אני לא רוצה לפגוע באנשים סביבי דרך הכלי הזה.
2. אני לא חושבת שזה נכון להראות ככה את מערכת היחסים שלי ושל אמא שלי בצורה הזאת. אנחנו אוהבות אחת את השנייה ואמא שלי מקבלת אותי ותומכת בי, היא אפילו בעד שאעבוד כציירת במקום משהו אחר שהורים רוצים יותר בשביל הילד שלהם. יש אהבה ויש ריבים, כמו כל מערכת יחסים. ולא רק היא זאת שפוגעת, גם אני.
החלטתי שאני משנה קצת את הכיוון של הרעיון ולצייר משפחה שנראית נורמלית, אבל מתחת לשטח ההורים לא כל כך מסתדרים. הם רבים כל הזמן ומסתכסכים, אבל במקום לפתור אותן, הם קוברים הכל מתחת לשטח, העיניים מתחת לשולחן והשטיח. הילד יושב באמצע קרוע הין שני הוריו. הוא אוהב אותם מאוד ולא רוצה שהם יריבו. הוא מפחד כל פעם שהם רבים. לכן הוא רואה כל פעם שהם רבים כמפלצות אימתניות שרבות, נראה שככה הוא מתמודד עם זה. אני אוהבת שכל אלמנט בציור שלי הוא מנקודת המבט של הילד.
אני מודה שהתעצלתי היום, כנראה בגלל העובדה שאני אצל חבר שלי ואני רוצה להקדיש את רוב הזמן שלי להיות איתו. לכן הצביעה היא לא ממש הצביעה שלי בדרך כלל וגם ההצללות. אני חושבת שאני יכולה יותר מבחינת צביעה כי זה משהו שאני חזקה בו.
וכרגיל הציור עצמו לא מאיים. אימה זה ז'אנר קשה רצח. אני רוצה שהציורים שלי יהיו יותר horror מאשר gore כי אני לא רוצה שהציורים שלי יאמרו "היי, יש פה איברים פנימיים בחוץ, אז זה מפחיד". אני רוצה שירגישו את הלחץ והאימה. יש עוד המון עבודה לפניי מבחינת הז'אנר.
מקווה שאהבתם את הציור של היום למרות שבעיני הוא סביר ואני לא כל כך אוהבת אותו. נתראה בהמשך היום.
YOU ARE READING
הציורים של אייקו בגנון וואטפד
De Todo"אילו היה אפשר לבטא זאת במילים, לא היה צורך בציור." אדוארד הופר. פה נגמרת הפואטיקה, סתם רציתי לדחוף ציטוט שאהבתי מהספר "דירה בפריז" מאת גיום מוסו. זהו ספר הציורים והכריכות שלי. אם אתם מעוניינים בציור או רוצים לשמוע קצת על תהליך העבודה ומה שעובר לצ...
