היי, איך אתם? אני כרגע חולה כי אמא שלי מאומתת לקורונה ונראה לי גם שכל היישוב שלי אדום ואני סייעת בצהרונים בגני ילדים, אז אני נודדת מגן לגן וכל גן לא מרגיש טוב או בבידוד.
אני יודעת שלא הייתי פעילה הרבה בספר הזה (או בכללי), אבל אני מציירת יחסית הרבה. פשוט במקום לצייר אתגרי ציור או סתם ציורים רגילים או פאנארטים (למרות שאני ממש רוצה), אני מציירת פרויקטים יותר גדולים שיותר מעניינים אותי ויותר חשובים לי.
ועכשיו לסיפור על הכריכה שלנו אחרי שעדכנתי אתכם במצבי.
אז אני לפעמים משתתפת בתחרויות כתיבה או סתם כותבת להנאתי וואנשוטים, ופתאום חשבתי לעצמי "היי, יש לי דברים ממש טובים פה למרות שעברו שנים. חבל שהם יירקבו במחשב שלי ולא יראו אור". להעךות את הקטעים שלי גם אם הם לא בנויים יכולים לעזור לי כי זה אומר ביקורת וביקורת אומרת שאני יכולה לשפר את היצירות שלי. בשביל הוואנשוטים זה גם לראות מי קהל היעד ואיך הוא מגיב לוואנשוט. ככה שיפרתי את מעשה בחזייה למשל.
רציתי לצייר את הכריכה של ספר הקטעים שלי, אבל לא היה לי זמן, וכשהיה לי, בחרתי לשחק גנשין במקום או לעבוד על אחד בקומיקסים העתידיים שלי. אחרי חודש שדחיתי את זה, החלטתי לצייר את הכריכה הזאת.
בהתחלה הרעיון שלי היה שהציור על הכריכה יהיה הסגנון הזה:
רציתי בסטייל הזה כי זה מרגיש כמו תהליך כתיבה מוזר ואיך שרעיון מתפתח. אממה לא הלכתי על הסגנון הזה כי אני אישה טכנית מדי וקשה לי לצייר בסגנון הזה. במקום לענות את עצמי, חיפשתי רעיון אחר.הרעיון הבא הוא לצייר את עצמי ושיוצאות לי מגירות מהראש כדי לשקף את הרעיונות שלי ושהראש שלי נפתח כי זה משקף את הרעיון ואני אוהבת לצייר דברים בסגנון, זה פשוט כיף. בסוף לא הלכתי על הרעיון הזה כי אין לי כח לצייר דברים מורכבים, לא היה לי חזון ברור, פשוט לא מעניין. אבל הנה סקיצה של זה:
חיפשתי רעיון אחר ואז הגעתי לרעיון של עמוד עגול של מגירות וזה יהיה כמו מדרגות לא מסודרות כדי להמחיש איך אני מוציאה רעיונות. אני חיפשתי רעיונות שישחקו עם השם של ספר הקטעים שלי. התחלתי לעבוד על הרעיון הזה, אבל אחרי כמה ימים פרשתי כי לא היה לי כח לזה. הנה הציור לפני הליינארט:
אחרי כמה ימים פתאום הבזיק רעיון לראשי: מגירה פתוחה צד אחד, צד שתי ידיים שמחזיקות ערימת דפים, צל ככה שמקור האור מאחוריהם וככה להמחיש איך שאני מוציאה את הקטעים מהמסמכים במחשב שלי לפה. זה רעיון פשוט לעבודה, לא כזה מקורי, אבל זה מה שאני צריכה. כשהייתי חולה אבל היו לי מספיק כוחות ישבתי על הרעיון הזה והיה נחמד. החלטתי שהכותרת תהיה בסגנון כאילו זה נכתב במכונת כתיבה כי זה מגניב. הדברים מאוד זרמו וככה יצרתי כריכה שאני מרוצה ממנה:
במבט לאחור אני קולטת ששכחתי את היד השנייה אבל ניחא.
אם יש לכם הערות, הארות, דברים שיש לכם לומר, אני אשמח לשמוע~
נתראה בחלק הבא ובספר הקטעים שלי.
YOU ARE READING
הציורים של אייקו בגנון וואטפד
אקראי"אילו היה אפשר לבטא זאת במילים, לא היה צורך בציור." אדוארד הופר. פה נגמרת הפואטיקה, סתם רציתי לדחוף ציטוט שאהבתי מהספר "דירה בפריז" מאת גיום מוסו. זהו ספר הציורים והכריכות שלי. אם אתם מעוניינים בציור או רוצים לשמוע קצת על תהליך העבודה ומה שעובר לצ...