"אילו היה אפשר לבטא זאת במילים, לא היה צורך בציור." אדוארד הופר.
פה נגמרת הפואטיקה, סתם רציתי לדחוף ציטוט שאהבתי מהספר "דירה בפריז" מאת גיום מוסו.
זהו ספר הציורים והכריכות שלי. אם אתם מעוניינים בציור או רוצים לשמוע קצת על תהליך העבודה ומה שעובר לצ...
שלום לכולם! אז HilaWrites תייגה אותי בטאג קריאה כדי לעורר קצת את הקורא הפנימי שבנו. הנה השאלות:
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הילה, אני מציינת גם מנגות כי גם הן ספרים. אחרת זאת תהיה אפליה. טוב, זה נובע מזה שאני קוראת מנגות רוב הזמן ולספרים חזרתי לפני כמעט 3 שנים בערך בגלל האחת והיחידה puma161g
שאענה על השאלות: 1. הספר האהוב עליי הוא וורקרוס. זה ספר כל כך מדהים עם עלילה טובה, הומור, רומנטיקה במינון, מסרים יפים (אולי זה יותר לקראת הסוף אבל עדיין), יפן, עוד דברים שוויבס מבינים, תיאורים חיים. זה ספר כל כך טוב.
(עכשיו אני נזכרת באני אתן לך את השמש)
אה, אבל יש מנגה שאני אוהבת יותר מוורקרוס ואני רוצה לענות על זה גם כשאלה על מנגות. המנגה otomen היא המנגה האהובה עליי, יצירת אמנות מדהימה, אני נמסה כל פעם שאני חושבת עליה. סגנון ציור- מדהים מסר- מדהים עלילה- רציתי לבכות, קראתי את זה פעמיים מרוב שאהבתי.
2. אין לי תשובה לשאלה הזאת כל כך... אני פחות בקיאה בסופרים משתי סיבות: 1. אני קוראת מנגה, לא ספרים. אני יותר זוכרת מנגקה. 2. יותר אכפת לי מהיצירה עצמה.
אז המנגקה האהובים עליי הם איה קאנו, טאקאשי אובטה וטסוגומי אובה איה קאנו- היא כתבה את שתי המנגות האהובות עליי: אוטומן ואשכבת מלך הורדים (שושה, רוצה שנתפנגרל ביחד?). הסגנון שלה פשוט אבל נחמד והיא מנצלת את המדיום הזה כדי לעורר שינוי בקהל או להכניס לו משהו חדש ללב. חולה עליה. אני מכחה ליום בו יהיה לי מספיק כסף כדי לקנות מנגות שלה.
טסוגומי אובה וטאקאשי אובטה- המח מאחורי המנגות מחברת המוות, באקומן ופלטיניום אנד. אני חולה על מחברת המוות, זה מדהים בעיני. קראתי את המנגה כמה פעמים וצפיתי באנימה כמה פעמים (גם בכיתי בקול ורצתי לאמא שלי כדי שתנחם את ליבי השבור). טסוגומי הוא המוח מאחורי העלילה והוא גאון. הוא מצליח לכתוב רעיונות כל כך מורכבים ומסובכים ומקוריים. זה מדהים מה שהוא עושה. הוא כותב שונאן אבל פחות מהסוג הקלישאתי המוכר של "בואו נכסח את האויב במכות" ו"כח החברות". זה קודר, זה עצוב, זה גורם לך לדיכאון בחלק מהקטעים. יחד עם הסגנון האלוהי של אובטה המנגות האלה מדהימות.
