הציורים של אייקו בגנון וואטפד

מתנת יום הולדת לחבר שלי

אז אתחיל בסיפור שלי.

עובדה עליי: אני אישה מאוד בררנית כשזה נוגע למתנות יום הולדת. אני מניחה שזה לא מפתיע אתכם כי אני ביקורתית. אם מישהו נותן לי מתנה שאני לא יכולה להעריך, לאהוב או משהו שאני צריכה, ייראו עליי שאני לא אוהבת את המתנה. והבררנות שלי לא נוגעת רק לקבלת מתנות אלא גם נתינת מתנות. מאוד קשה לי בבחירת מתנות כי אפילי שאני יודעת מה חברים שלי או חבר שלי אוהבים, אני לא יכולה לגבש את זה לכדי משהו שהם יירצו לקבל. אני אחפש אחרי המתנה המושלמת.

לא, אני לא פרפקציוניסטית. 

"אבל מה שחשוב במתנה זה הכוונה." נכון, אני מסכימה איתכם שכוונה זה חשוב, אבל כוונה שווה לתחת אם האדם שנתתם לו לא אוהב את המתנה או היא לא מתאימה לו. למשל חבר שלי הביא לי ביום ההולדת של שנה שעברה אקריליק זולים כשממש לא כיפים לשימוש והם לא נראים טוב על הקנבס. הכוונה יפה, אבל... מה אני אעשה איתם? אני כן יכולה להבין אם הכוונה היא פיתוח יכולות מכיוון אחר או משהו שיותר יעריכו אחרי כמה שנים של שימוש או לתת למתנה להתקיים בחדר אחרי כמה שנים. 

אז במשך חודשיים שברתי את הראש שלי על מתנה לחבר שלי, ביקשתי עזרה מחברים שלי וחיפשתי בכל מקום אפשרי משהו שהוא יכול לאהוב. לא מצאתי מתנה מושלמת בשבילו. רק בהמתנה לבדיקות קורונה במוצ"ש שבוע לפני יום ההולדת שלו עלה לי רעיון לראש: לצייר את הדמות האהובה עליו friend מהמנגה האהובה עליו 20th century boys בקנבס ולשתול בציור מקורות אור (מסתבר שהאהבה שלי למקורות אור מקבלת שלב חדש אם אני רוצה לשים מקורות אור בכל דבר אפשרי, בייחוד עיניים של בובות).

הנה הדמות ללא מכירים שזה בעצם כולכם:

אגב מנגה טובה, ממליצה בחום. יש גם שלושה סרטים לזה ללא חובבי המנגה בקהל.

יום למחרת, יום ראשון, התחלתי לעבוד על הציור. זה היה מאתגר כי אני פחות טובה ברישומים והעתקות וכל פעם שמחקתי, זה פשוט יצר גוש שחור על הקנבס וזה היה קשה יותר לעבוד. החלק הכי קשה היה הידיים. דאמ הידיים האלה. גדולות מדי, מעוותות מדי, מרווחים לא תקינים באצבעות... אבל בסוף הסתדרתי אבל הייתי צריכה לפעול יותר בשיטה של רישום / העתקה ולא בבניית הציור כפי שאני רגילה. אחרי שסיימתי עם החלק של הסקיצה, צילמתי והעלתי לסטורי כי לפעמים נחמד לי לתעד את תהליך העבודה שלי שם וגם להתגאות שם בעבודות שלי.