היי לכולם! ככה יוצא לי לפרסם את הציור של יום 17 באיחור כי לא היה לי זמן אתמול בשביל לפרסם אותו. ואני מפרסמת ביחד איתו גם את יום 18.
בהתחלה היה קשה למצוא רעיון לציור של יום 17 עם הגוון היומי. שאלתי את אחת החברות שלי בצוות אם יש לה רעיונות והיא הציעה לי ים או נוף פסטורלי כמו שאני אוהבת לצייר. לא הרגשתי שלמה עם שני הרעיונות האלה.
בבוקר של אותו יום החניך התורן של הצוות עשה שיעור על החרטות לפני המוות. זה הזכיר לי את השיר של ג'ין tonight שהוא מדבר על המוות של החיות שלו. נסכרתי בצבע של הכריכה של השיר שהכילה את הגוון היומי והחלטתי שאני רוצה ליצור פאנארט של זה.
הנה התוצאהחפירת האתמול והיום
אני מבקשת שלא תגיבו לחלק הזה, פשוט תקשיבו. אם אתם כן בוחרים להגיב, בבקשה עשו זאת בנועם ובכבוד; כל דבר יכול להכניס אותי בתקופה הזאת יכניס אותי לבעיות עם עצמי ואני לא רוצה להרגיש חרא גם פה.בעיות העצבים שלי והלחץ החמירו וזה לא היה כיף. יצא שהתעצבנתי ממשהו שקשור לצניעות ולא יכולתי לנשום אחרי זה. המפקדת שלי שאלה אותי לגבי המצב שלי והחוויה בקורס.
אמרתי שאני לא מאמינה באלוהים.
ושאני חושבת על פרישה.
זה היה יום לפני בית דין מדומה
דיברתי על זה עם אמא שלי והיא התאכזבה ממני קשות כבן אדם וזה גרם לי להרגיש חרא ביום למחרת. פשוט התפרצתי בבכי ושנאתי את עצמי יותר מדי ונכנסתי ללחץ. אני כן מבינה את הרציונל שלה, אבל אני מרגישה שהיא לא מבינה את שלי ושאני חייבת לא לאכזב אותה כל פעם מחדש.
קיצור, מלא תסביכי נחיתות.
בכל זאת בחרתי להמשיך בגיור עם כל הרצון לפרוש כי בכל זאת הגעתי עד לסיום הקורס. אם הגעתי עד הלום ולא פרשתי עם כל הרצון שלי, סימן שיש משהו בגיור שהוא בחירה שלי.העצבות הזאת של הבוקר נתנה לי רעיון לציור. אני בדרך כלל לא מביעה את הרגשות שלי בציור, ואם כן, אז זה יצונזר כמה שאפשר. הבעתי את העצבות שלי בציור ועם זאת גם נחמה וחום שאני משיגה מהסביבה שלי. החשיבה על הרעיון גרמה לי להיזכר בשיר forever rain של נאמג'ון ובמיקסטייפ מונו. זה הרגיש מאוד מנחם שיש משהו שיבין אותי, השירים האלה יהיו שם כדי לנחם אותך בזמן דיכאון.
הציור:הציור אחד המונוכרומטיים שלי אבר וזה מוזר לי. גם הצבע מאוד חי אז קשה להרגיש ממנו עצב לדעתי. הצבע הזה יותר מנחם אותי ואת הדמות בציור שהכל בסדר.
טוב, אני זזה לישון. קר לי ואני עייפה ברמות.
YOU ARE READING
הציורים של אייקו בגנון וואטפד
Random"אילו היה אפשר לבטא זאת במילים, לא היה צורך בציור." אדוארד הופר. פה נגמרת הפואטיקה, סתם רציתי לדחוף ציטוט שאהבתי מהספר "דירה בפריז" מאת גיום מוסו. זהו ספר הציורים והכריכות שלי. אם אתם מעוניינים בציור או רוצים לשמוע קצת על תהליך העבודה ומה שעובר לצ...