אהובות! מזכירה לחשוב על שאלות מעניינות!! ולשלוח לי בפרטי עד עצמאות. סומכת עליכן🥰
הפרק יכיל תכנים מיניים, אז מי שזה מפריע לה מוזמנת לדלג.
-5 פרקים לסוף-
_________
•נקודת מבט הארי•
אור הבוקר מציף את החדר, כשהשמש באמצע השמיים. עיניי נעות מכוסות היין המלאות שעל כיסא הפלסטיק לבטן שלי, שם ידיה של אדליין מונחות. שפתיה המלאות פתוחות גרגורים רכים יוצאים מהן, ואני מתאפק לא להתנפל עליה בנשיקות.
ליל אמש היה עדין ומלא רגש, אדליין בחרה איזה סרט מחורבן על אהבה נכזבת בויאודי, שאני נשבע שמי שחשב עליו הוא סוציופת.
היא לא הפסיקה להתעצבן, שאני מפריע לה לראות את הזבל שהם קוראים לו סרט. וניסתה לגרש אותי מהחדר בצעקות, שהפכו מהר מאוד לשיכרון חושים.
אני מרים את ידה של אדליין מבטני ומניח אותה על הכרית, היא זזה מעט אך לא מתעוררת. אני יוצא מהמיטה לוקח את הכוסות ובקבוק היין הריק, לובש מכנסיים קצרים והולך למטבח.
לילי יושבת ליד השולחן כשאני נכנס פנימה, ודוחפת כף מלאה בדגים לפה שלה. שיערה משוך לאחור ופניה נקיות מאיפור, והיא ניראת הרבה יותר טוב בלי כל החרא הזה על הפנים שלה.
״תיראו מי סוף סוף התעורר, ויצא מהחדר שלו״ היא אומרת בקול עליז ועירני.
״כן, מה שתגידי״ אני נאנח, וחולף על פניה הישר לכיור. מניח את הכוסות והבקבוק, ומוזג לעצמי כוס קפה.
״מתי אתם טסים?״
״הלילה, בעשר״ אני משיב, ומסתובב לדמותה. ״נייל יאסוף את אספרנסה מהגן״
״זה אומר שיש לי חופש?״ היא מחייכת חיוך רחב.
״כן, עד יום שני״ לילי קופצת מהתרגשות, ורצה לחבק אותי. היא מפתיעה אותי, וספל הקפה מחליק מידיי ונופל על הריצפה. ״אל תתרגשי יותר מידי, את עלולה לשבור עוד דברים״
״זה פשוט חזק ממני״ היא אומרת בציניות, ועוזרת לי לאסוף את השברים לשקית זבל שחורה.
״קראתי שאם מתרגשים יותר מידי, זה פוגע בלב״ אני מקניט אותה, והיא שולחת לי מבט זועף.
״אתה במצב רוח מרומם למדיי״ עיניה נוצצות בשובבות. ״זה בגלל אדליין?״
״מה היא קשורה לשיחה?״ אני לא מבין על מה הבחורה הזאת מקשקשת.
YOU ARE READING
The Vow / Harry
Fanfiction״הזכרונות הם גן העדן היחיד שאי אפשר לגרשנו מתוכו.״ באותו היום בו הארי פגש את אדליין כל הרגשות שלו הוצפו מחדש. הוא אהב אותה עד עמקי נשמתו, והחליט שמהיום ועד שארית חיו הוא יאהב אותה לעד. עלול להכיל: תכנים מיניים שפה גסה מוות. #מקום ראשון בפאנפקשין...
