-עוד 12 פרקים לסוף העונה הראשונה😳
-מצטערת שאני לא מעלה פרקים בתדירות גבוהה, התחלתי לעבוד, אחרי שהייתי בחלת, ואין לי רגע פנוי😤💔
_______•נקודת המבט הארי•
צלצלתי עשרים וחמש פעמים, עשרים ופאקינג חמש.
אתם יודעים כמה זה, המון! וכל פעם הגעתי לרובוטית המזורגגת של התא הקולי. אם אשרוד את הנסיעה המחורבנת , אזרוק את הטלפון של אדליין על הקיר. כעונש על כך שלא ענתה לי, אין לה מושג איזה עינוי הייתה הנסיעה הזאת, עברתי את המהירות המותרת כדי להגיע לבית האחווה הכי מהר שאפשר.
אני מחפש את המספר של ג'ואי באנשי הקשר, מזל שהעתקתי את המספרים של החברים המזויינים שלה, אחרת הייתי באמת אבוד. בצלצול השלישי אני מנתק וצורח על אופנוען שחתך אותי ברמזור, החברים שלה ממש לא יודעים לענות לשיחות ניכנסות, אולי אני צריך לרסק לכולם שם את הטלפון.
כשהאיזור מתבהר, אני מתחיל לפחוד. אולי היא לא תיהיה שם, מה אם נסעה חזרה הביתה? אני מאוד מקווה שלא, אחרת אשתגע סופית. בכניסה לרחוב המוזיקה מצלצלת באוזניי בעוצמת דציבלים לא הגיונית, וכבר בא לי לברוח. הבחנתי בזוג סטודנטים מזיינים אחד את השנייה עם השפתיים שלהם על המכונית האפורה של אדליין, והעפתי אותם על הריצפה. הבחורה החמיצה פנים ושיפשפה את התחת שלה בידה, מגיע לך מטומטמת.
עיניי תרות אחר שמלתה השחורה בחצר המרכזית, ושום זכר לבחורה שלי לא ניראה באופק. אני נכנס לסלון חוצה את המסדרון ועולה לקומה העליונה. ״אדליין!״ אני קורא ונכנס לשירותים, מדליק את האור לא שומע שום דבר, והלב שלי מחסיר פעימה. הם ריקים ויש להם ריח של אקונומיקה.
״אדליין!״ אני צועק ודופק על כל החדרים כמו משוגע, אולי מישהו יואיל בטובו לפתוח לי את הדלת, ויגיד לי איפה היא לעזאזל. עברתי את כל בית האחווה המזדיין הזה, בקושי נושם ולא מזהה את שמלתה השחורה בשום מקום, המקומות היחידים שעוד נישארו לי לבדוק זה החצר האחורית, והמרפסת אני מאוד מקווה שלא קרה לה כלום.
הנשימה שלי חוזרת לסורה כשאני מבחין בגוש שחור יושב על כיסא ליד הבריכה. רגליה מקופלות קרוב לחזה, ידיה עוטפת את רגליה ראשה נח על ברכיה שיערה מסתיר את פניה, וזכוכיות אדומות מפוזרות לידה. זה דם? אלוקים אדירים.
״בייבי?״ אני כורע על ברכיי ומסיט את שיערה מפניה, היא נאנחת ופוקחת עיניים. ״תודה לאל שמצאתי אותך, התקשרתי אלייך כל הזמן. דאגתי לך נורא.״ היא נרתעת מעוצמת קולי, מתיישבת זקוף ומעסה את צאוורה.
YOU ARE READING
The Vow / Harry
Fanfiction״הזכרונות הם גן העדן היחיד שאי אפשר לגרשנו מתוכו.״ באותו היום בו הארי פגש את אדליין כל הרגשות שלו הוצפו מחדש. הוא אהב אותה עד עמקי נשמתו, והחליט שמהיום ועד שארית חיו הוא יאהב אותה לעד. עלול להכיל: תכנים מיניים שפה גסה מוות. #מקום ראשון בפאנפקשין...