•נקודת מבט הארי•
צלצול הטלפון שבקע ממיטת בית החולים שלידי קטע את געגועי אל אשתי האהובה, לקחתי שאכטה נוספת מעשן הסיגריה וכיביתי את הבדל במאפרה שבשידה. הוצאתי את רגליי החמות מתחת לשמיכת הפוך העבה והקור שחדר לעצמותי כשדרכתי על הריצפה היה מזעזע מיהרתי לענות לאדם שלא הפסיק לצלצל ולצלצל והרס את הפנטזיה המינית על קמילה.
״הלו?״ שאלתי את האדם המתנשף מעבר לקו.
״אבא?״ קולה של אספרנסה שאל אותי כשעניתי לה סוף סוף.
לא האמנתי למשמע אוזניי כל כך שמחתי לשמוע את קולה של הילדה הקטנה והשובבה שלי "אספ-" התחלתי לדבר אך שיעול חד תקף אותי. אני חייב להפסיק עם הסיגריות חשבתי לעצמי ואז גיחתי כי ידעתי שזה לא באמת יקרה.
"התגעגעתי אלייך אבא, אתה יודע שאתמול התקשרתי אלייך כי לא חזרת הביתה, ואדליין ענתה לי במקומך!״ יידעה אותי על מאורעות אמש.
״באמת? ועל מה דיברתן מתוקה?״ שאלתי את האוצר היקר שלי בעודי מדליק סיגריה נוספת.
״היא אמרה לי שאתה לא מרגיש טוב ולא תגיע היום הביתה זה הכל ואני לא יכולה לספר יותר מזה אסור לי להפר את השבועה״ צחקתי וגילגלתי עיניים בשעשוע. הכנסתי את הסיגריה הלבנה בין שיניי ושאפתי את הטבק הממכר שמיד מכניס אותי לאופוריה משכרת חושים.
״אז לא תגידי לאבא שלך על מה ריכלתן?״ הייתי מסוקרן ורציתי לדעת על מה דיברו, וניסיתי בשעשוע ללחוץ על אס להגיד לי את אשר ריכלו.
״אבא, אתה יודע שג׳מה הכינה לי אתמול את עוגיות החמאה אבל הן לא היו טעימות כמו שלך!!״ שאפתי את הטבק אל ריאותי וצחקתי בקולניות, יודע כמה אספרנסה אוהבת את העוגיות שאני מכין לה והיא לא מוכנה שאף אחד יכין אותם מלבדי.
כשהסיגריה החלה להראות סימני סיום הוצאתי את בדל הסיגריה מבין שפתי ומעכתי את הבד הלבן בתוך המאפרה הכסופה שהשאלתי מביתה של אדליין כשבאתי לקחת את הוריה לבית החולים, אביה של אדליין בחן אותי מכף רגל ועד ראש כאילו אני איזה פרוייקט מדעי שצריך להציג אותו בפני הכיתה בעוד כמה ימים והוא עדיין לא שלם.
כשנסענו אל בית החולים לפתע נזכרתי בשיחתו של קרייג׳ אביה של אדליין שנוזף בי על כך שחזרנו מאוחר ממסיבת בריכה שאירגן אחד מחברינו לכיתה, אני זוכר שבמפורש הבטחתי לו שאדליין לא תשתכר במסיבה ושנחזור עד חצות אבל שכחתי את הבטחתו והגענו מחוקים, בשעה ארבע לפנות בוקר.
אני יודע שהוריה לא סובלים אותי ומנסים לתפוס ממני מרחק כי אני חרא גדול וזה נכון אני לא זוכר הרבה על עברי לפעמים קופצות לי תמונות מילדותי מרביץ לאחד החנונים בשכבה ליד הלוקרים. אני בן אדם מסוכן וממורמר שפשוט לא מבין איך אנשים נמצאים בסביבתי בטח זה מתוך רחמים. הם יכולים ללכת להיזדיין ולדחוף לעצמם דילדו לתחת כי הם לא מעניינים אותי!
YOU ARE READING
The Vow / Harry
Fanfiction״הזכרונות הם גן העדן היחיד שאי אפשר לגרשנו מתוכו.״ באותו היום בו הארי פגש את אדליין כל הרגשות שלו הוצפו מחדש. הוא אהב אותה עד עמקי נשמתו, והחליט שמהיום ועד שארית חיו הוא יאהב אותה לעד. עלול להכיל: תכנים מיניים שפה גסה מוות. #מקום ראשון בפאנפקשין...
