•נקודת המבט הולי•
מכוניתו השחורה חנתה מול בית ממוצע, שער ברזל בלוי בחלקו העליון נוגד את הירוק הבהיר העוטף את הבית האפור, עיניי שאבו את המראה המרהיב וסרבו לשחרר את אשר ראו. הארי דומם מנוע והחליק למחוץ למכוניתו הוא לא דיבר כל הנסיעה מאז ששמע את שמו של לואי וגרייסון.
שיחררתי את חגורת הבטיחות וקפצתי החוצה לכביש המכוסה שלג לבן הקור שקיבל את פניי חדר עד לשד עצמותיי, נישארתי לעמוד מחוץ למכוניתו כמה רגעים נוספים עד שאחליט להצטרף ולעזור לו להוציא את המזוודות מתא המטען. ״תפסיקי לצעוק הקול שלך צורם לי באוזן!״ קולו ארסי ומלא שינאה כלפי האדם איתו מדבר.
״לא אכפת לי מה את חושבת פייג׳. לצעוק לא יעזור לך לכפות על מה שעשית, סיכמנו משהו ולא עמדת בהבטחה המזויינת״
חולצתו הלבנה חשפה את שרירי בטנו החלבית כשהחזיק בידיו ערמת כביסה מלוכלת, ואילו שיערו המתולתל השתחרר מפקעת מרושלת והסתיר את פניו היפיפיות. הארי שיחרר את ידו הימנית האוחזת בערמת הכביסה והסיט תלתלים סוררים מפניו שהפריעו לראיתו, עקביו רוקעים באגרסיביות על מרצפות המדרכה ישר לשער הברזל ולתוך החצר הירוקה.
אני ממהרת לתפוס את הליכתו חסרת המעצורים אבל דמותו נעלמת בכניסה לבית עוד לפני שהספקתי לקרוא בשמו, ביתו השתנה בארבע השנים האחרונות מהחממה שעמדה ליד מלונתו של רוקי בצידו השמאלי של החצר ועד לבריכת הגומי שכיסתה את ערוגת פרחי החמניות המפורסמת, ובמקום זה עומדת לה חצר ירוקה נדנדת פלסטיק ומזרקה שבורה שאינה בשימוש.
״את תחלי אם לא תיכנסי פנימה!״ קול עבה דיבר אליי ממפתן הדלת. צימצמתי את עיניי והבטתי באדם השעון על משקוף הדלת, ידיו שלובות אחת בשניה ושיערו האפור מתנופף ברוח הקרירה. ״כמה חצוף מצד הבן שלי לא לעזור לבחורה עם המזוודות״ דמותו התבהרה ככל שהתקדם לכיווני.
״אמרתי לו לבוא לעזור לך אבל לא מעניינים אותו דברים אחרים מלבד עצמו״ האדם המבוגר שמולי שיחרר את אחיזתי במזוודה, והורה לי לרוץ לביתו לפני שיהיה מאוחר מידי.
״כמעט שכחתי אני דרייק אביו של הארי, את בטח לא זוכרת אותי עברו ארבע שנים מאז שהתראינו״ הוא שלח את ידו השרירית לעברי ולחצנו ידיים.
״אתה לא שונא את המשפחה שלי או משהו כזה?״ מיהרתי להתגונן והוא לעומתו ציקצק בלשונו והביט בעיניי הכחולות.
״שינאה זה רגש מורכב, לא מחבב זו המילה המדוייקת״ לא ידעתי מה להגיד, הרגשתי כאילו קשרו את שפתיי בסרט אדום ואסרו עליי לדבר.
YOU ARE READING
The Vow / Harry
Fanfiction״הזכרונות הם גן העדן היחיד שאי אפשר לגרשנו מתוכו.״ באותו היום בו הארי פגש את אדליין כל הרגשות שלו הוצפו מחדש. הוא אהב אותה עד עמקי נשמתו, והחליט שמהיום ועד שארית חיו הוא יאהב אותה לעד. עלול להכיל: תכנים מיניים שפה גסה מוות. #מקום ראשון בפאנפקשין...
