•נקודת המבט אדליין•
״אני לא מאמינה שאת עוזבת״ אומרת סאם כשהיא ניכנסת לחדר העובדים, ותולה את הסינר על מתלה הבגדים.
״גם אני לא מאמינה״ השבתי, בעודי מניחה את בקבוקי היין במדף המשקאות, היכן שנמצאים כל בקבוקי האלכוהול.
למען האמת קשה לי להאמין שזה באמת קורה, שאני עוזבת את המעונות והולכת לעבור לגור עם הארי. אני מפחדת שזה טוב מידי בשביל להיות אמיתי, עברנו המון עליות ומורדות בחיים שהובילו אותנו לרגע הזה. אבל לא העלתי בדעתי, שהמעבר יפחיד אותי כל כך.
מצד אחד, אני שמחה שאנחנו עוברים לגור ביחד תחת קורת גג אחת, תמיד חלמתי על היום בו אגיע הביתה, ואמצא אותו על הספה קורא עיתון, או מבשל לנו ארוחת ערב. זה טיפשי אני יודעת, אבל אני אוהבת אותו כל כך. מצד שני, יש לי המון שאלות שמטרידות אותי.
האם הוא יתחרט? מה יקרה אם ניפרד, לאן אלך?
״אדליין!״ קוראת לי סאם, ומוציאה אותי מהטראנס.
״מצטערת, אמרת משהו?״ אני שואלת, כשהיא לובשת את הקרדיגן השחור. בזמן שלקחתי את התיק מהמתלה.
״שאלתי אם את מוכנה ללכת, צריך לסגור״ היא מפנה את מבטה לשעון המחוגים, ומוציאה אוויר בחדות. לא כל כך מאוחר, רק תשע.
״כן, בואי נלך״ מלמלתי, וסגרתי את האור בחדר העובדים.
המשמרת הייתה ארוכה ומתישה, לקוחה לא הפסיקה להתלונן על המנות שהזמינה. שהקפה קר ופאי התפוחים צמיגי ולא אפוי בדיוק במידה הנכונה, ודרשה פיצויים על עוגמת הנפש. עד שפיטר גירש אותה מהמסעדה, כשאימה לפרסם בכל עיתון על השירות הגרוע שקיבלה.
אנחנו מנופפות לשלום לרייצל ואוליביה, שנישארו לסדר את הבלאגן שנישאר ממסיבת יום ההולדת של אחד העובדים. ויוצאות מבית הקפה, הישר לרכבה של סאם החונה מעבר לכביש.
״את תבואי מחר למסיבה?״ היא חולצת נעליים, כשאנחנו נכנסות לרכב שלה. וזורקת את התיק יחד עם נעליה למושב האחורי.
״המסיבה, שאמרתי לכם במפורש לא לארגן לי״ אמרתי ברוגז, והבטתי בסאם שנאבקת עם החגורה.
״אויש, זה לא כזה סיפור אדליין. זו בסך הכל מסיבת פרידה, לא הלוויה״ גלגלתי עיניים והיא יצאה מהחנייה.
״העזיבה שלי היא לא תירוץ לחגוג״
״את צריכה לשמוח שאת יוצאת מהמקום המבחיל הזה, אין יותר מסיבות אחווה, או צעקות של המרצים למה איחרנו לשיעור המחורבן. צנרת מזויינת שמרטיבה את כל הפאקינג חדר, מיטות בגודל של תינוק. זו סיבה מספיק טובה לחגוג״ היא מבהירה את עמדתה, ומורה לי להפסיק לדבר שטויות.
YOU ARE READING
The Vow / Harry
Fanfic״הזכרונות הם גן העדן היחיד שאי אפשר לגרשנו מתוכו.״ באותו היום בו הארי פגש את אדליין כל הרגשות שלו הוצפו מחדש. הוא אהב אותה עד עמקי נשמתו, והחליט שמהיום ועד שארית חיו הוא יאהב אותה לעד. עלול להכיל: תכנים מיניים שפה גסה מוות. #מקום ראשון בפאנפקשין...
