•נקודת המבט אדליין•
מגפיי פוסעות בעוצמה על אריחי החרסינה מהדהדות בעוצמה בחלל החדר, כמו ילד קטן זועף על הוריו שהענישו אותו בגלל ששבר אגרטל יקר. הלחץ זורם בדמי ככל שאנחנו מתקרבים לאגף וכמעט משתק אותי עד לשד עצמותיי.
כשליאם התקשר אליי לבשר שהארי בכלא ידעתי זאת מערוצי החדשות והעיתונים ובכל זאת נתתי לו להגיד את אשר על ליבו כולל החוויה המטלטלת מהביקור האחרון שלו, ידעתי בלי יוצא מן הכלל שאבקר אותו ועוד לפני שהמשיך את שיחת החולין כבר אמרתי לו שאגיע.
המעלית נפתחת ואנחנו נדחסים פנימה יחד עם עוד שלושה אנשים המחייכים אלינו קלות ומכריחה את עצמי להוציא אוויר ולהירגע לפני המפגש איתו, אין לי מושג איך אגיב או מה אגיד לו. ליאם מקרב את גופי לשלו ונושק למצחי דפיקות ליבו מתמזגות בהרמוניה עם שלי ומסיחות את דעתי עד הצלצול הגואל.
״על מה את חושבת?״ שאל כשאנחנו נעמדים מול חדר ההמתנה.
נשפתי אוויר בקולניות והנחתי את ראשי על כתפו ״איך יהיה המפגש, האם הוא ישמח לראות אותי, האם זו טעות, מה הוא מרגיש״
״זה לגיטימי שתתחשבי ככה, אבל אני מבטיח לך שזה יעשה לך רק טוב״ ליאם הרים את ראשי וחייך אליי את חיוכו הכובש אני מהנהנת ובועלת את רוקי.
״קדימה בואי ניכנס פנימה״ חדר ההמתנה המה אדם כולם מחכים שיתנו להם זמן עם יקיריהם.
החדר מפוצל לשתיים צד אחד שקרוב יותר לכניסה בו כיסאות המתכת מתקלפים, עיתונים מהשבוע האחרון מפוזרים על שולחן המתכת , טלוויזיה דלוקה על מהדורת החדשות, שוטרים הולכים סחור סחור מוודאים שעוקבים אחרי ההוראות, ואימהות שמצפות בכיליון עיניים שיקיריהם יצאו רק לכמה דקות. ואילו מעבר לויטרינה השקופה מגיעים בסדר כרונולוגי האסירים כששולחן מתפנה ומקציבים זמן שאינו הגיוני בעליל.
״אני אחכה לך כאן עד שתסיימי״ אמר ליאם והגיש לי כוס מים אותה שתיתי בשלוק אחד והנהנתי לחיוב.
״אתה יודע מתי ישחררו אותו לחופשי?״ שאלתי והבטתי בליאם המבולבל משאלתי.
הוא גירד בראשו וענה ״זה תלוי במשפט והאם הוא יצא זכאי או לא״
״אבל הוא זכאי, שנינו יודעים זאת״ הוא הנהן.
״נכון, אבל אדריאנו יעשה הכל כדי שהוא לא יצא זכאי״ הודה ושמו של בעלי לשעבר מעביר בי חלחלה מכף רגל ועד ראש.
ליאם סיפר לי הכל על מעלליו של אדריאנו מה הוא מתכנן לעשות, מי השותפים שלו לפעולה וגם ידיעה חדשה לגבי גרייסון שלי. ידעתי שפיטר היה בעלו ושהם תיכננו להביא ילד ביחד, אומנם החלום הזה נגנז ברגע שפיטר מת אבל בחלומות הכי פרועים שלי לא תיארתי שהוא יעשה מעשה כזה גדול ועוצמתי. ״אתה משוגע שצריך אישפוז״ ליאם צחק ושילב רגליים.
YOU ARE READING
The Vow / Harry
Fanfiction״הזכרונות הם גן העדן היחיד שאי אפשר לגרשנו מתוכו.״ באותו היום בו הארי פגש את אדליין כל הרגשות שלו הוצפו מחדש. הוא אהב אותה עד עמקי נשמתו, והחליט שמהיום ועד שארית חיו הוא יאהב אותה לעד. עלול להכיל: תכנים מיניים שפה גסה מוות. #מקום ראשון בפאנפקשין...
